חלומות גועשים, כגלים
מתרסקים, מתנפצים על החוף.
ואנחנו, תמימים, מביטים, שואלים,
מתי כבר יגיע הסוף?
מוקף רסיסי העבר,
מחכה, אך מפחד, מהמחר.
ובכל לילה, עם שקיעת החמה
חלומות נטמנים עמוק באדמה.
ושם, עמוק בשאול, נהר של תקוות,
נשכחו הן מזמן, בזרם צפות.
ולכל איש ואישה, כל ילדה וילד
היה עתיד, חלומות שנבנו לתפארת.
התרסקו הם כולם, כמו מגדל של קלפים
הותירו את בעליהם שבורים ובודדים.
אך כשדמעה בודדה, של איש שליבו טהור,
תזלוג אל הנהר השחור משחור,
איש צעיר, שחייו לא ידעו כאב
אבל הדמעה שבאה עמוק מהלב.
אז יגיעו החלומות, יחזרו אל בעליהם,
וכל אחד יחזור להיות אדם שלם.
אך עד שהיום הזה יגיע,
כל אחד יישאר רגיש ופגיע.
מהיום בו התקוות יתנפצו מעליו,
פגיעה שתשנה את כל חייו.
ובינתיים כולנו ניאלץ להתמודד,
עם פגיעתם של החיים, עם עצב וכאב.
אז הקשיחו את ליבכם, ילדים צעירים
וקוו שחייכם ישארו מאושרים
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה