לזלי חיפש, חיפש, וחיפש, ופשוט לא מצא. הוא ידע איפה היא, אבל רצה מאוד להאמין שהיא לא שם. הוא פתח את הדלת ומצא את אותה, מרוחה על הרצפה כשחומרי ניקוי ומגבים מקיפים אותה. לידה היה בקבוק גדול של ג׳ין. הוא היה ריק. הוא התקרב והרשה לעצמו להעיר אותה. עיניה נפתחו לאט לאט. הן היו אדומות כדם. הוא השיב אותה וחיבק אותה. היא במילא לא תזכור כלום. היא התחילה לבכות בכי חרישי והוא ניענע אותה על כתפו, כמו תינוקת. הם היו במצב הזה זמן מה, עד שנרדמה. הוא הרים אותה עד מכוניתו והסיע אותה הביתה. בתנועה בלתי מורגשת שלף מכיסה את המפתחות ופתח את דלת ביתה. הוא הניח אותה על הספה. ולמה על הספה, אתם שואלים? חדר שינה נראה לו אישי מדי. אחרי כמה דקות, הבית היה נטול חפצים חדים. הוא זכר את הפעם הקודמת. עוד דקה עברה, והדלת נטרקה מאחוריו, עד שהיפהפיה הנרדמת תתעורר.
אם כבר אני פה, רציתי לאחל לכולכם שנה טובה. אז שנה טובה!!!!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
