פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 182 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-2 חודשים אלוף / איי. וי אולוקיטה I.V olokita
פיצוץ הגשר שבוע שעבר בתל אביב הזכיר לי משום מה סיפור קצר שכתבתי מזמן:
בארץ צעירה שהתבגרה לה מהר, כל מוסדות השלטון היו מושחתים. כולם פרט לאחד, הצבא, צבא העם.
וכמו רוב אזרחי המדינה שהיו פשוטים ולהם אין ממון רב, כך גם המשרתים בצבא. מהטוראי ועד הגנרל הגדול מכולם. כולם היו אנשי עקרונות ישרים ועניים. אבל היה להם כבוד, ככה הם חיו, על עקרונות וכבוד.
והאדם הפשוט באותה המדינה תמיד יכול היה להיות בטוח בדבר אחד, שאם ימות יהיה זה מרעב או מפשע, מזקנה או מקור אבל בטח שלא ממלחמה. כי אויבי המדינה הבינו שצבא עם עקרונות של ברזל לא ניתן לנצח. גם אם מאוד יתאמצו. לכן הם לא התאמצו. בכלל.
מבחינת קברניטי המדינה הדבר היה מצוין. היה להם צבא מקצועי עם ערכים מברזל וכח רצון שלא ניתן להכניע. לא במילים ובטח שלא במעשים של איבה.
בהתחלה, משכורות החיילים והקצינים עוד הלמו את הצורך הפשוט שלהם למחייה בסיסית, אך מעת שהלכה המדינה והתבגרה והצבא התחזק עד מאוד אל מול כל אוייב פוטנציאלי, הריי שכבר לא היה צורך במשכורת שתספיק לדברי מותרות או אפילו למזון. על כן, הגיעו מפקדי הצבא להסדר עם מנהיגי המדינה. במקום תוספת במשכורת, לאור ההכרח בקיצוצים, יקבל כל לוחם (רק כזה שהוגדר כגיבור על ידי הממשלה), מייד לאחר מותו, גשר על שמו.
הדבר השביע את רצונם של שני הצדדים, שהריי, הצבא של העם הזה היה ערכי יותר מכל מוסד אחר ואילו המשכורת הייתה רק אמצעי לגמור את החודש ועם כבוד אפשר לחיות גם שנים קדימה.
זו האידיליה חשבו כולם. בלי שאיפות לא יוכל הצבא להפוך את פני הדברים ועם עקרונות לא ניתן להפסיד במלחמה.
גם האלוף יאיר שכעת כבר היה בדימוס, היה גיבור מלחמה. על חזהו ענד מדליות רבות ודורות של אזרחים חייבים היו לו את חייהם. וכמו לכל גיבורי המלחמה של אותה מדינה קטנה גם האלוף יאיר צפוי היה לקבל גשר על שמו לבסוף כשימות, כי כך היה ההסדר.
"כבוד במקום משכורת".
אבל באותם הימים, באותה המדינה, נגמרו הגשרים. פשוט ככה, היו יותר גיבורים מתים מגשרים ומחלפים.
אך האלוף יאיר לא התכוון לוותר בעניין כי כמו כל חבריו גם האלוף יאיר היה איש של עקרונות והסכם הוא הסכם. אז הוא פנה לכל מי שהכיר, ולמרות שהיה כבר איש זקן צעד צעדה מביתו ועד למושב הממשלה ואפילו שבת רעב, אבל זה לא עזר. פשוט לא היו יותר גשרים בארץ הזאת. אז הוא החליט שעד שלא יקימו עוד גשר, הוא לא ימות.
בהתחלה כולם צחקו עליו, אפילו כותרות העיתונים. אבל הוא לא מת, פשוט לא וויתר. יותר מכך, גם חבריו הגיבורים התחילו פשוט לא למות.
שנה, שנתיים, עשר שנים והם פשוט ממשיכים לחיות.
"תשמע יאיר" אמר לו השר לענייני גיבורים. "זה לא עסק ידידי, אתה חייב למות כבר. עד מתי תחיה? כבר עכשיו אתה בן מאה ועשרים. זהו זה, סוף הדרך".
"אני אמות רק לאחר שתקראו לגשר על שמי. כמו שהבטחתם" ענה יאיר.
"אבל אין לנו גשר זמין כרגע" ענה השר.
"אז אני לא אמות. עד שיהיה גשר זמין" אמר יאיר וסיכל את ידיו. כי יאיר היה איש עקרונות.
"אתה יודע מה?" אמר השר. "ניתן לך פנסיה גדולה".
"שלילי" ענה האלוף יאיר. 'וכי מה הם חושבים שעבור בצע כסף אמכור עקרונותיי' חשב לעצמו.
"אם כך, אוליי נציג את שמך על בניין גבוה" שאל השר.
"גשר זה גשר" ענה יאיר והביט ישר אל תוך עיני השר.
"אוקי, נבנה לך גשר" אמר השר לבסוף.
"לכולנו" קבע יאיר והניח את רשימת הגיבורים שכבר היו צריכים למות מזמן על שולחנו של השר.
"לכולכם" נאנח השר ודפדף ברשימת מאות הגיבורים. "עכשיו תחתום על המסמכים" ביקש השר והניח אל מול האלוף את הדפים לחתימה.
והאלוף חתם. וגם שאר הגיבורים חתמו.
"ומה בדבר הגיבורים הבאים?" שאל יאיר שנזכר לפתע בדורות הבאים. "מה תעשו איתם?".
אבל השר לא ענה, הוא ידע שחוזה זה חוזה, ומי שיש לו מילה יקיימו כלשונו. אז הוא רק ישב ושתק ומידי פעם בפעם הסתכל בשעונו. כך חיכה עוד כמה דקות בודדות עד שכל הגיבורים שעוד נותרו במשרדו עמדו במילתם והפכו ז"ל, לכל היותר אותיות מתכת חלודות על צידו של גשר שטרם נבנה.
לאחר מכן, קם השר, יצא מן המשרד וניגש ללא כל דיחוי אל לשכת ראש הממשלה.
"נו?" שאלו ראש הממשלה, שר האוצר ושר התחבורה אשר חיכו לו כבר בקוצר רוח.
"סידרת את העניין?".
"בהחלט. הבעיה נפטרה" ענה השר לענייני גיבורים וקרץ.
"יופי" ענה ראש הממשלה. "כעת נותר רק לסגור את הנושא של אלו... נו, איך קוראים להם? אלו שמסריחים מריח של אש כל הזמן".
"כבאים" צעקו כל השרים ביחד וראש הממשלה מחה להם כפיים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
