פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 10 שנים ו-2 חודשים אז, כשהיית נער בלונדיני על אופניים sagi

  אז, כשהיית נער בלונדיני על אופניים
  פעם, כשהיית נער בלונדיני, היו לך אופניים והיית אוהב לטייל איתן בטיילת בים. אהבת את הים כי לא היו שם עליות ולא היית טוב בעליות, אבל בעיקר בגלל הדוכן. זוכר את הדוכן?
  בימים ההם עמד שם דוכן הספרים הזה, עם האחת הקצת מוזרה עם השיער החום, שלידו היה דוכן תכשיטים בעבודת יד. בדוכן התכשיטים בעבודת יד היו המון שרשראות בערימה שלידם המון צמידים בערימה ומאחוריהם נח כיסא שעליו הייתה יושבת ילדה אחת בלונדינית.
  היא הייתה יושבת עם הידיים בין שתי הערימות ככה כל הקיץ. אתה היית נער בלונדיני והיית נוסע הרבה ליד הדוכן הזה שהיה ליד הדוכן ספרים שהיה קרוב לים. דוכן התכשיטים בעצם היה קרוב לים יותר ודוכן הספרים נראה הרבה יותר קרוב לתחנת הרכבת. כן, הבלונדינית המדהימה נראתה קרובה יותר לגולשת בים וברונטית המוזרה נראתה קרובה יותר לכרטיסנית ברכבת.
  אז היית נוסע שם הרבה, והיית נער בלונדיני, והיא הייתה נערה בלונדינית אז זה התאים.
  בדרך כלל כשהיית עובר עם האופניים הברונטית המוזרה הייתה זורקת לך מבט מתוך הספר שהייתה קוראת.
  הבלונדינית פשוט הייתה בלונדינית. היא לא הייתה זורקת מבטים, היא לא סתם זורקת כי את המבטים שלה לא זורקים. הברונטית הייתה מוזרה.
  תמיד רצית לקנות אצל הבלונדינית שרשרת אבל היית צריך להיות בטוח שאתה קונה את השרשרת הכי יפה ומגניבה ולא אחת שתחשוף את זה שאתה לא מצליח עם האופניים בעליות.
  אז חיכית עם זה, לרגע שבאמת תבין איזה שרשרת תגרום לה להבין את המגניבות שלך. לא רצית ספר, מה ספר. ברונטית מוזרה.
  אתה בטח זוכר קיץ אחד, שגולש יצא מהמים. נער גולש עם שיער גולש ומבט כובש החליט שהוא רוצה שרשרת. כן בטח שרשרת אתה ידעת מה הוא רוצה. הוא קנה את השרשרת הכי מגניבה, אחת שלא ראית בדוכן לפני, אולי כי היא לא הייתה בדוכן עד אותו יום ואולי כי תמיד הסתכלת מרחוק. אולי.
  הם דיברו הרבה, הגולש והבלונדינית, ואתה הסתכלת על הכל מהצד, זוכר? בסוף ירדה השמש והוא עזר לה לקפל את הדוכן. הם הלכו יד ביד משם ואתה רכבת עם האופניים לכיוון השני למרות שבכלל היית צריך לאותו הכיוון.
  הקיץ עבר ואחריו חורף, סתיו ואביב ואז שוב קיץ ושוב חורף וכל העניין הזה חזר כמה פעמים עד ששוב היה קיץ, וכבר לא היית נער בלונדיני, היית איש בלונדיני.
  דוכן הספרים כבר לא היה דוכן, הוא היה חנות ספרים, ודוכן התכשיטים בעבודת יד גם לא היה דוכן, אלא חנות תכשיטים, אבל לא בעבודת יד, אלא מזהב.
  בחנות הספרים עבדה המוזרה עם השיער החום. היא נראתה אותו הדבר. לבשה אותם בגדים, השיער שלה היה מפוזר באותה צורה מוזרה, היא לא השתנתה. בעצם, דוכן הספרים לא השתנה. הוא היה חנות, אבל הוא לא השתנה.
  בחנות התכשיטים עבדה הבלונדינית המדהימה. היא התבגרה. השיער שלה התקצר והגיע עד הצוואר. הוא גם היה הרבה יותר חלק והרבה יותר בלונדיני. לא הייתה לה את אותה שרשרת צדפים שזכרת, אבל היא ענדה עגילי זהב ולבשה בגד שחור צמוד. היא התבגרה.
  גם אתה התבגרת. היית איש בלונדיני ונפתרת מהאופניים. החלפת אותם באופנוע סוזוקי 250 סמ"ק ששמעת שהוא מגניב אז הלכת על זה. אז נפלת עם השרשרת והגולש אבל עם האופנוע לא היה סיכוי שתפשל.
  כל הקיץ היית עובר שם, ליד הים, עם האופנוע. השתדלת להתעלם מזריקת המבטים הלא-מרוסנת של הברונטית. מי זורק מבטים?
  שמת לב שאצל הבלונדינית הייתה דלת חשמלית עם כפתור קריאה ורק הבלונדינית יכלה לפתוח מבפנים. בחנות של הברונטית אפילו לא הייתה דלת. ברונטית מוזרה.
  חשבת להחנות פעם את האופנוע מול חנות התכשיטים ולעשות קצת פוזות. תיכננת להוריד באיטיות את הקסדה ולנענע את הראש כמו בסרטים ושהשיער יתפזר- אבל רגע, שכחת שאין לך מספיק שיער.
  אז חיכית כל הקיץ שיצמח לך השיער, רק עוד קצת, שיהיה טוב.
  אתה בטח זוכר יום אחד שהגיע לחנות התכשיטים גבר עם חליפה ושיער קצר. לא הצלחת להבין באיזה צבע השיער שלו מרוב שהיה קצר.
  לא היה לו אופנוע, הוא פשוט נכנס לחנות מהרחוב, עם החליפה, עם השיער הקצר. מגוחך.
  רצית לצחוק עליו על השיער הקצר ואיך שהוא נכנס מהרחוב ואיך שהוא לא מבין כלום אבל אז ראית שהוא והבלונדינית מדברים ומדברים ודווקא היא מתעניית בדברים שהוא אומר. איך היא לא רואה שיש לו שיער קצר?! חשבת אז. הם דיברו ודיברו עד שהשמש שקעה והחנות נסגרה. היא סגרה את הווילונות והבנת שם לא ייצאו בקרוב.
  אז נסעת הביתה. זוכר? נסעת מהדרך הארוכה כי בדיוק המוזרה עם השיער החום גם סגרה את החנות, או הדוכן, או מה שזה לא היה והתקדמה לאותו הכיוון כמוך ולא היה לך כוח אליה באותו רגע. גם ככה היא זרקה אלייך מבטים כל היום וזה כבר יצא לך מכל החורים.
  בסוף הקיץ עבר ואחריו גם החורף והסתיו והאביב ושוב כל העונות האלו עברו וחלפו כמה וכמה פעמים עד ששוב היה קיץ.
  כבר לא היית איש בלונדיני, היית אבא בלונדיני, רק בלי ילדים, ובעצם, גם בלי אישה.
  כולם קראו לך אבא כי נראית כמו אבא והיית בגיל. האמת, כבר לא היית כל כך בלונדיני והיו לך קרחות. להרבה אנשים שהכרת היו קרחות אבל הנשים שלהם תמיד דאגו להם לכובעים מתאימים שיסתירו את הקרחות.
  אבל לך לא הייתה אישה, ולא היית טוב בלבחור כובעים.
  שם ליד הים, עדיין עמדה חנות הספרים. היא לא השתנתה כל כך חוץ מעוד גבר שעבד שם. גם הברונטית המוזרה לא השתנתה כל כך. עדיין אותם בגדים, עדיין אותו שיער מפוזר, היא לא השתנתה כל כך. אולי הייתה לה טבעת חדשה, אבל היא לא השתנתה כל כך.
  ליד חנות הספרים, איפה שהייתה חנות התכשיטים מזהב שפעם הייתה דוכן תכשיטים בעבודת יד, עמד מפעל לתכשיטי זהב. בכניסה עמדו שני שומרים ואי אפשר היה לראות מי עובד בפנים.
  אתה מכרת את האופנוע שלך כי לא הפסקת ליפול ממנו ובמקום קנית טנדר. עם הטנדר לא היית חונה על הטיילת מול החנויות. אתה היית חונה בחניות האחוריות, בגלל הפדיחה.
  אתה בטח זוכר שחנית שם ערב אחד, באחת החניות האחוריות, מאחורי מפעל התכשיטים וחנות הספרים. את הים לא ראית משם ואת השקיעה בדיוק פיספסת.
  את הבלונדינית המדהימה לא ראית מבחוץ והשומרים בכניסה לא היו נותנים לך להיכנס גם ככה ובעצם, הבנת אז, לא כל כך רצית להיכנס. זוכר? המפעל נראה מאיים מבחוץ ותכשיטי הזהב לא עניינו אותך.
  האמת, רצית ספר. זה מה שרצית, רק ספר, אבל לא היה לך נעים להיכנס לחנות הספרים כי הברונטית המוזרה עברה לזרוק מבטים על הגבר החדש שעבד שם. למה בעצם? למה היא לא זרקה לך מבט כל היום? היא כן השתנתה, היא והטבעת הזאת...
  איך רצית ספר באותו רגע… ואת האופניים הישנות.
  מה באמת עשית עם האופניים הישנות? אתה מנסה להיזכר. אתה נזכר שמכרת אותן לאיזה נער בלונדיני.
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.