אהבה בצל עץ תות (א. אוחנה)
הַבֵּט! רְאֵה מַה יָפָה פְּרִיחָתוֹ
שֶׁל עֵץ זֶה, עֵץ הַתּוּת הַלָּבָן.
כַּמָּה הֲדוּרָה הִיא תִּפְרַחְתוֹ.
עֵינֶיהָ כֹּה צוֹחֲקוֹת הָיוּ
כְּעֵינֶיהָ שֶׁל יַלְדָּה קְטַנָּה
שֶׁאָשְׁרָהּ נִבָּט עַל פָּנֶיהָ.
וּלְוַואי וְהָיָה לָנוּ עֵץ כָּזֶה
הוֹסִיפָה וְאָמְרָה בִּלְחִישָׁה.
לֹא הִפְסִיקָה לוֹמַר כָּךְ
גַּם לְאַחַר שֶׁשָּׁתַלְתִּי עֲבוּרָהּ
עֵץ תּוּת כָּזֶה בְּגִנָּתֵנוּ.
הַיָּמִים חָלְפוּ וְאוֹתָהּ בַּת-צְחוֹק
חָלְפָה הָלְכָה לָהּ וְהִרְחִיקָה נְדוּדִים.
וּבְכָל עֵת שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְבַּשֵּׂם
בְּרֵיחָהּ הַחוּשָנִי, הַמְּשַׁכֵּר,
אֲנִי מַרְחִיק עַד לִקְצֵה הַגִּנָּה
וְיוֹשֵׁב דּוּמָם מִתַּחַת לְעֵץ הַתּוּת
שָׁם אֲנִי מְהַרְהֵר בָּהּ בִּצְחוֹקָהּ
וּבְאַהֲבָתֵנוּ הַגְּדוֹלָה עַד כְּלוֹת
שֶׁהֵחֵלָה וְנִסְתַּיְּמָה תַּחַת עֵץ הַתּוּת
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה