אמנם, לפעמים, יש זילות במשפט האלמותי "אני אוהב\ת אותך"
ואומרים אותו בדיוק היכן שהוא מיותר ואין לו משמעות. (בדרך כלל באהבה התלויה "בדבר")
אפשר גם לא לומר את המשפט, אבל לאהוב בעיניים שאז ברור לכל שאפשר לחיות בלי המשפט הזה.
עיניים לא משקרות כי הן מחוברות ללב והן מקרינות מהפנימיות החוצה - אבל שגם האחר ידע לפרש את הברק בעיניים.
אין אחד שאינו רוצה לשמוע מילות אהבה ואחווה, לבטח בין זוג אוהבים. או שאר קרובים.
למה צריך לחכות רק כאשר תיפגשו בבית אבות. ותאמרו "חבל שלא אמרתי לך אני אוהב אותך לפני 40 או 50 שנה.
כן!! אתה אוהב - אז תגיד בכל רגע פנוי. תענוג להיות נאהב, תענוג לא פחות להיות אוהב. למה צריך "לחלוב" את המשפט הקצר הזה מבן הזוג, או סתם ממישהו שאוהבים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
