שלום,
אני אחד הקרבנות שלך
אחד החצים שלך כוונו אלי ופגעו בי.
כמה ימים שהלב שלי דימם, בבוקר בלילה,
כמו דמעות שלא פסקו.
כשהכאב חלף, התחושה הייתה קסומה, כמו חלום,
נעימות מלטפת כזו.
מציאות שאינך רוצה שתפסק.
לאט לאט הפצע מגליד, מחלים מאותו חץ שלא מזמן היה נעוץ עמוק בלב.
עכשיו נשארה רק צלקת עמומה שטבועה על עורי.
היא מזכירה לי מידי פעם את הכאב,
ואז אני נזכר, אני נזכר בה, כלכך יפות היו עיניה,
החיוך שלה כבש אותי.
ואז אני מבין שאתה זה שהפנת את מבטה אליי
ואת החיוך שלה אתה ציירת במו ידייך
כדי שאראה אותם בשיא יופיים.
איזה חלש הייתי, לא היה לי את הכוח להילחם בך.
החץ היה נעוץ כלכך חזק, שלא התאפשר לי להתנגד, גם אם רציתי.
מזל שלא התנגדתי.
ובעצם אותו הדבר קרה גם לה, החץ היה נעוץ בליבה.
אני לא מאמין שגרמת לליבה המדהים לדמם ימים ולילות ללא רחמים.
בוודאי על עורה הקסום ישנה גם צלקת. איך יכולת??
גם על פניי ציירת חיוך ונתת לעיניי לנצנץ באור כדי שהיא תוכל להביט בי.
אני זוכר את אותו הרגע.
מאותו היום בכל פעם שאני רואה אותה, הצלקת קצת כואבת.
כאילו שוב ננעץ החץ.
בוודאי קורה אותו הדבר גם אצלה.
גרמת לי להתאהב בה. איזה אידיוט אני. היא התאהבה בי גם.
אז אולי לא ראית אבל נישקתי את השפתיים המדהימות שלה.
בעצם בטוח ראית, כי אתה זה שקירבת את שפתיה אליי.
כשהיא נגעה בי עם ידיה העדינות לטפה את החזה שלי, ממש קרוב לצלקת,
כמעט התעלפתי המגע היה גן עדן.
ועם הזמן השער של הלב שלי נפתח,
ופתאום אני מרגיש אותה מתהלכת בין חדרי ליבי.
ולפעמים אני מרגיש עצמי, מתהלך בין חדרי ליבה.
ויום אחד היא אמרה לי שזה לא יהיה לנצח.
והרי אתה זה שמכוון את שנינו, אלה הם מילותיך.
אז אם ידעת שזה לא ימשך לנצח למה נתת לי להתקרב כלכך אליה?
איך נתת לי להתאהב בדבר כלכך מושלם?
אני אוהב אותה אתה מבין?
והיא אמנם שלי עכשיו, אבל היא לעולם לא תהיה שלי לעד..
היא תעזוב ואני אשאר עם הצלקת..
אני שונא אותך קופידון..כי אני אוהב אותה כלכך.
הלוואי שהצלקת תישאר גם עליה, אבל שהיא לעולם לא תכאיב לה,
כמו שהיא מכאיבה לי.
הלוואי שלא אפגוש עוד קופידון כמוך,
שיראה לי את הדרך המושלמת ביותר, לכאב הגדול ביותר!
אני מודה לך רק על כך שהכרתי דבר מושלם כמוה.
ממני, הקרבן שלך.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
