פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 527 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-3 חודשים האיש בתחנה תומר
כשפגשתי אותו עמדתי לצאת מן התחנה המרכזית בחיפה. הייתי כולי עטוף בגדים בלויים זיעה ניגרת על פניי ומצב רוחי היה מדוכדך. כל הזמן שאני מגיע לתחנה הזאת אני שוב נתקף באותם מחזות שמעכירות את רוחי: קבצנים עבדקנים מסתובבים עם קופסאות שימורים ריקות בידם נותנים מבט מתחנן למעט כסף, נשים בבגדים חשופים ממתינות למכור את עצמן תמורת שטרות של כסף, זבנים זועקים - צועקים לפני הרציפים פניהם נראים עצובות ועוד כהנה וכהנה. שבתי מן ביקור אצל חבר בדרום. לחזור לתחנה הזאת זה לשנות את החיים שלך מן הקצה אל הקצה כמו לקבל בעיטה בפרצוף. הייתי בדרום השקט עם אנשים שקטים החיים את החיים שלהם מדי יום ביומו במן סדר יום מופתי, מפליאים אותי בהתמדתם. נתקלתי ושוחחתי עם רפתנים עובדי שדה וחקלאים. אהבתי את המקום וגם את המשפחה שאירחה אותי למספר ימים ששהיתי שם והנה שבתי לפיח שנשנק בגרוני חודר אל ריאותיי דופק על גופי ואומר לי אל תשכח מאין באת. כשירדתי מהאוטובוס שבא מבאר שבע עוד לא הספקתי להתעשת על המראות שלמולי והוא כבר נדבק אליי, נצמד אליי, תפס בתיקי ולא עזב. ניסיתי להבין לפשר הדבר אך לא הצלחתי. התחלתי ללכת בתקווה שיעזוב אותי שיניח לי לסבול בשקט ולטעום לבד מן הסובב אותי אך הוא לא הרפה ורק אחז יותר בחוזקה בתיקי וגרר עצמו אחריי. חלפנו על פניי הזבנים הצעקניים הנשים המתערטלות בפומבי והקבצנים הדלים ואף אחד לא הביט בפליאה כאילו היה זה כדבר שבשגרה שמישהו נטפל כך לבן אדם, מציק לו נצמד אליו ולא נותן לו חופש פעולה מוחלט. התחלתי לצעוק לו שיעזוב אותי, שיניח לי לנפשי, אך הוא בשלו מושך ברצועות שבתיקי ומתאים את צעדיו לקצב צעדיי. המשכתי ללכת וחשבתי מה לעשות. אולי לדבר עם אנשים שמסביבי אנשים המהלכים ברחוב שיושיטו לי את עזרתם במצוקתי אך אמרתי שאם אף אחד לא עזר לי בתחנה מה הטעם לפנות לאנשים הרי בלאו הכי הם לא יעזרו לי. אולי ללכת למשטרה, לחצתי על עצמי, הם יוכלו להפרידו מגופי לקחת אותו ממני ולתת לי את המרחב ואת החופש חזרה, אך שכנעתי את עצמי שלא, זה רק אני והוא בדו קרב בלי לערב כאן את החוק. יצאנו מן התחנה ואני ניסיתי לנער אותו מעליי כמו לנער זבוב מנגד עיניי אך לא הצלחתי. החלטתי לרוץ. הנפתי את רגליי אחת אחרי השנייה וראיתי שהבניינים והכבישים חולפים על פניי במהירות. רצתי מהר כל כך ולא חשבתי על כלום פרט לזה שהוא מאחוריי ואני צריך לנער אותו מעליי. לבסוף נבלמתי במעבר חצייה והמתנתי שהאיש האדום יתחלף לירוק. כאשר האיש הירוק נפרס לנגד עיניי המשכתי לרוץ חשבתי אולי אם אני ירוץ מהר מהר אז הוא לא יספיק לעמוד בקצב שלי ויעזוב אותי אך התברר לי שהבחור חזק ובעל ריצה לא רעה בכלל. צעקתי לו מאיפה הכוח הזה הוא לא ענה לי. הפסקתי לרוץ, נשענתי על העמוד, התנשפתי בכבדות. הייתי חייב מים. הרמתי את הראש וראיתי גן משחקים ואמרתי לעצמי שבטוח ישנה כאן ברזייה. הלכתי אל עבר הגן וחיפשתי ברזייה. מצאתי אותה. לחצתי על המקום שיאפשר את זרימת המים ושתיתי. רוויתי מן המים ושטפתי את פניי. חשבתי מה יהיה עליי, מה יהיה עליו. הבטתי אחורה ולא ראיתי כלום.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-5 חודשים האמת חני
שקרה לי את אותו דבר.וגם אני כתבתי על כך סיפור.
אני לא מאמינה שהיה זה פרי דמיונך.אחרת זה יהיה ביזארי מדי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
