פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 10 שנים ו-5 חודשים מכתב הפרידה שלי. ביי אבריבאדי זאבה~

  

  זאבה~

  אני רוצה שיתייחסו אליי, אני לא רוצה להרגיש שונה..
  זה מה שכתבתי אתמול.. אבל עכשיו אני עצובה. קיל בי, אני לא מנסה להתחיל תחרות שירה. זה שיר עצוב.
  וזה מה שעניתי:
  מחק לא קיל בי. אני עצובה. המקום הזה לא כמו שהיה פעם. פעם אם מישהו היה אומר שהוא עצוב אז היו שולחים תמונות. כשמישהי חדשה אמרה שפקינג סבתא שלה מתה וזה כואב לה אף אחד לא ניסה לנחם אותה. ברצינות, מה קורה למקום הזה? למה אנחנו הופכים? אני רוצה ללכת.. אבל אני לא יכולה. זה ממש מבאס שהמקום העצוב הזה הוא מה שגרם לי להיות אני. אני לא מיוחדת בשום צודה, קשה לי לרכוש חברים אבל משום מה אנשים חושבים שהם חברים שלי למרות שאנחנו בקושי מדברים. חבל לי על המקום הזה.
  
  I'm leaving home
  I'm leaving home
  Tell the World I'm leaving home
  Let the rain wash away all the pain of yesterday
  I know my kingdom awaits and they've forgiven my mistakes
  I'm leaving home, I'm leaving home
  Tell the World that I'm Sad
  
  אני חושבת שאקפא לכמה זמן. אין לכם רשות להרוג אותי במשחקי תפקידים ואם המשחק של ארן מתחיל אני אגיב.
  ואז נוף ענתה לי:
  אבל זאבונת!
  
  אני אתעלם שנייה ממה שאמרת על האתר, רק תני לי לומר לך שני דברים.
  1. תודה רבה על שכתבת את השיר הזה ניסיתי להיזכר במילים שלו נצח.
  2. מה זאת אומרת את לא מיוחדת? את אחד מהאנשים הכי מיוחדים שאני מכירה! כל אחד הוא מיוחד רק כי הוא לא דומה לשום דבר אחר. תעריכי את עצמך קצת כי את כל כך אדירה.
  אז אמרתי את זה:
  מחק לא. תתייחסו למה שאמרתי על האתר. תתייחסי לזה. למה שקורה פה. לאדישות הזו. למה לא ניחמתם אותה 10 שעות? אני זוכרת שמומו כתבה פעם שהיא יכולה להגיד שהיא משועממת ב12 בלילה ועדיין יענו לה. לאן זה נעלם? למה אתם כל כך אדישים? לא ראיתי את זה קודם, כנראה כי זה לא זעזע אותי, לוקח זמן לדברים לחלחל אליי, אבל פקינג 10 שעות. ומה היא עשתה בזמן הזה? כנראה שחברים שלה חשבו היא מנסה להתגבר, אבל מה אתם עשיתם? מקום שאמור להיות מקום של נחמדה? המקום הבטוח של הילדים האלה? הבית השני שכולנו הרגשנו חלק ממנו? כלום! לי לא אכפת אם הם חדשים או ישנים. אם הם רוצים להנות כאן, זו זכותם. אנחנו לא מפלים כאן, אנחנו לא. אם את היית אומרת את זה נוף, היו מנחמים אותך ישר. אם פולו, או אנג'ה או קידה שלא הייתה פה כבר נצח. היו מנחמים אתכם. אבל למה היא צריכה לעבור 10 שעות כדי שמישהו בכלל יתייחס עליה? אני שונאת את זה. שהמקום הזה היה המקום הבטוח שלי. שבו לא הייתי סתם ילדה שאף אחד לא מתייחס עליה, כאן הייתי זאבה! אני לא ממש יודעת מה זה אומר אבל.. כשאני הייתי חדשה פה, רק רציתי לנסות ולהיות הכי טובה. עשיתי שטוות, כעסו עליי והכל כמו שמתייחסים לילד קטן אבל איך שהוא התאמתי לפזל כאן. אז אם אני צריכה ללכת כדי שיתייחסו לילדה שעצוב לה, או שמישהו שיקר לה מת. זה מה שאני אעשה. למה קריקטורה כל הזמן מפרסמת רק סקרים? למה על משהו שאני כתבתי אף אחד לא הגיב ומישהו אהוד יותר ממני כן הגיבו? אני כבר לא ממש רוצה להיות חלק מהמקום הזה. סליחה כולם, אבל אני חושבת שאני אפרוש לכמה זמן.אני לא אקפא, אבל אני אשאיר מכתב פרדה. סיונרה אמיגוס. וקומנסיי.
  
  http://www.shuvaisrael.com/wp-content/uploads/2014/03/help.jpg
  ?
  ***
  אנחנו עדיין אותו מקום? למה היא צריכה להיות 10 שעות לבדה? כי, האנשים שבאים לפה. אלא שמגיבים והכל. הם לא ממש פופולרים. אני עצובה בגלל זה. למה אנחנו לא מתייחסים לדברים כאלה? למה? מישהי שחשובה לה פקינג מתה! מה אתם הייתם אומרים אם אחותכם הייתה מתה, הייתם כותבים שהיא מתה וכמה היא חסרה לכם ואז רק מישהי אחת תגיב. תנסה לעזור לכם עם הניסיון הדל שלה אבל זהו. אני מאוכזבת מכם. מאוכזבת קשות. שלא תעזו להגיב פה ולהגיד שסימניה מה שהייתה פעם וכל החרא הזה! תעשו משהו בנידון! לא ייתכן שזה ימשיך ככה! כי אם כן.. אני לא רואה למה לי להמשיך להיות חלק מהמקום הזה.. זה עצוב, אבל אין לי בעיה ללכת כדי שיהיה פה קצת טוב יותר. ותתחילו בזה שתייחסו לאחרים. תתייחסו למצוקה שלהם. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה לכם אבל כן. תנסו לגלות קצת חיות. את החמלה וההבנה של בעלי החיים. לא את האכזריות של בני האדם. אני פשוט.. מאוכזבת. פיליפ שבור וכנראה שיקנו לי טלפון ישן. אני לא אקבור את פיליפ עדיין. אולי יש לו עוד סיכוי. אל תשלחו לי הודעות בווצאפ. אני לא יכולה לקרוא אותם. אני לא.. אהיה פה בזמן הקרוב. אתרץ את זה במבחנים ובגרות שיש לי השבוע והייתה שבוע שעבר. נמאס לי.. לצפות לכל כך הרבה מכם. ועכשיו זה הרבה. כמה נחמד. אתם יודעים מה, אל תתייחסו. אל תקראו אפילו. פשוט תעברו לסיפור הבא. תנו לסיפורים כאן הזדמנות, ואם יש סיפור שאתם לא אוהבים, תגידו לכותב למה. אל תגידו לשניים שלושה סיפורים יפה, מדהים או נחמד. זה לא יוביל את הכותבים לשום מקום. אוף, לכו לכם. תעזבו אותי בשקט. הלכתי לישון למה זמן..
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 10 שנים ו-5 חודשים זאבונת.. מוּמוּ

    

    מוּמוּ

    אני לא חושבת שממש הבנתי על מי דיברת.. בכל אופן, לפעמים אנשים לא מגיבים כי אין להם איך. כי הם לא חושבים שיוכלו לעזור או שאם ינסו הם רק ירעו אותו, אז לפעמים כבר עדיף לשתוק.
    אני אתגעגע אלייך, למיוחדות שלך ולדפי המחשבה הגדולים שלך.. עוד תחזרי מתישהו, נכון?
    איי לאב יו, האני.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 10 שנים ו-5 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת זאבה~

      

      זאבה~

      תהיי רצינית מומ, אני לא ממש יכולה לעזוב את המקום הזה. זה פשוט.. עצוב לי. נסחפתי עם הרגש הזה. ובעיקר דיברתי על מקרה אחד שהציק לי.
      איי לאב יו טו, האני.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

    • לפני 10 שנים ו-5 חודשים והתמונה. לא ראיתי אותה קודם. היא יפהפיה. מוּמוּ (ל"ת)

      

      מוּמוּ

      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.