עוד פצע שנפתח, שורף כאילו הוא חדש,
ואני מחפש דרך להסתיר אותו מהעולם,
לא לתת לו את הסיבה לצחוק, ובעצם, 
מתי הוא נסגר בכלל? לא הספקתי לראות.
והשרב בחוץ שורף את הנשמה בפנים,
חם, כל כך חם, בלתי אפשרי לנשום,
ככל שהמעלות עולות, מתחילות הזיות,
אז ברחתי מכאן, לפני שיהיה מאוחר.
ברחתי רחוק, לראות אם אפשר אחרת,
עזבתי, בדקתי אם אפשר להיות מנותק,
אם במקום אחר יותר קל לנשום,
אם במקום אחר הפצעים יגלידו.
עכשיו, כשאני רחוק מההמולה הגדולה,
אולי הלב הריק יצליח למלא עצמו מחדש,
אחרי שאתמול לא הצלחתי להיאחז במחר,
אולי זאת תהיה התחלה חדשה של ממש.
		
		
		
					הוסף תגובה | 
			
		
קישור ישיר להודעה