פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 436 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-3 חודשים סיפור בהשראת הכובען המטורף מאליס בארץ הפלאות אור
היי,
הרבה זמן לא פרסמתי כאן, אבל... here i am.
בכל אופן, זה סיפור שכתבתי לפני כמעט שנתיים, ככה שהכתיבה די צולעת, וממש לא דומה לכתיבה שלי כיום.
מוזמנים להגיב, רק שוב אזכיר לכם- כתבתי. את. זה. פעם.
צ'או!
מלכת הדם לא הייתה רחמנית. היא גם לא אהבה שלא עושים כדבריה.
צָל ישב על הכיסא הקשה. כל גופו כאב, צעק להפסקה. אך הוא לא יכל.
פיסת בד, חוטי ברזל, לתפור, לחבר.... לא להפסיק.
הוא שלף מתיבת העץ הגדולה סרט אדום, ויצר ממנו צורה של עניבה. הוא לקח מכחול, טבל אותו בקערת הדבק, וחיבר אותו לכובע.
הוא זרק אותו לעגלה, שכבר הייתה מלאה בכובעים, שהיו כל כך רבים עד שגלשו מהעגלה העצומה.
מה יש למלכה לעשות עם כל כך הרבה כובעים? תהה. זאת נקמה אכזרית, זה הכל, כנראה.
הוא היה צריך לדעת שאחרי ההחלטה בה בחר, לפני שנים כה רבות, המלכה תרדוף אותו עד שהיא תתפוס אותו. וכשהיא תתפוס אותו, הוא ידע שזה לא ייגמר טוב. ועכשיו היא תפסה אותו. והנקמה שלה הרבה יותר מרה ממה שהוא חשב שתהיה.
זה בסך הכול היה כובע!
ועכשיו הוא לכוד, קשור בשרשראות ברזל לכיסא המתכת הקר, וכל מה שהוא יכול לעשות זה ליצור עוד ועוד כובעים.
מדי פעם בשעה מביאים משרתי המלכה המרשעת לצָל המסכן כוס מים פושרים ועכורים.
בעבר, הוא דחק את הצמא שלו, רק כדי לא לשתות את זה. אך בשלב מסוים גופו ניצח את מוחו ואת רצונותיו.
כמה שנים הוא עוד ייצטרך לעשות זאת? לתפור ולתפור ולתפור? תהה בייאוש. הוא ייצטרך להמשיך כך לנצח? האם המלכה עד כדי כך אכזרית?
הוא גולל בראשו שוב את מה שקרה אז. האם הוא עשה משהו נורא כל כך, שאפילו הוא לא שם לב שנעשה?
הוא הלך עם אהובתו אבלין. הם צעדו ביער, דיברו ביניהם. הוא התכוון להציע לה נישואים...
"אתה יודע, כשאתה איתי, אני מסכנת אותך." אמרה, מהדקת קצת את ידה על ידו.
"ולמה זה?" שאל במצח מקומט, הפסיק ללכת והביט בה בפנים לא מבינות.
"המלכה מחפשת אותי." אמרה בפשטות, והרכינה קצת את ראשה.
פניו של צָל החווירו. "למה את מתכוונת?"
אוולין החווירה גם היא, כאילו נזכרה בדבר נורא. "אתה זוכר את פשיטת המלכה?"
כמובן שזכר.
לפני שנים רבות, מלך המלך כספין באנגליה. המלך היה אדם טוב. אך לאחר מלחמה קשה, בה לא היה ערוך היטב, נאלץ לעזוב את תפקידו. למלך לא היו בנים ולא אחים, והממלכה נותרה ללא מלך, לכן התחילו בבחירות.
מלכת הדם לא זכתה, אלא המלכה אזליה.
מלכת הדם שנאה יותר מכל את אזליה, ולא הייתה מוכנה לקבל את הפסדה המר. לכן, החליטה לעשות את הנורא מכל כדי להיכנס לשלטון.
אם בני האדם לא רוצים בה, לא תהיה להם ברירה אלא להיכנע.
היא השיגה אבירים וסוסים, והחלה לפשוט על כפרים, לגנוב מהם את רכושיהם ואת כספם. לאחר שנכנעו, הם הפכו להיות משרתים שלה, וכך הצבא שלה גדל מיום ליום.
אך המלכה אזליה הגיבה מאוחר מידי.
בוקר אחד, הגיעה מלכת הדם עם כל הצבא הגדול שלה אל המלכה אזליה. הם עצרו עם סוסיהם האדומים ליד מדרגות הארמון.
החיילים של אזליה יצאו לקרב מיד, אך הם היו מעטים מידי, ונהרגו כליל במהרה.
מלכת הדם ירדה מסוסה לאחר הקרב, חטפה אשפת חצים וקשת מאחד החיילים, ועלתה במהירות במדרגות, הקשת שלופה והחץ מוכן.
היא פתחה את דלת המסדרון הגדול בחוזקה, והחלה ללכת לכיוון המלכה אזליה, שישבה על כסאה, מבוהלת.
מלכת הדם המשיכה להתקרב. בחדר היו רק זוג שומרים.
הם שלפו את חרבותיהם, אך לפני שהספיקו לעשות משהו, שני חצים נורו ופגעו בליבם.
מלכת הדם המשיכה להתקרב. כשהייתה במרחק של שישה מטרים מכיסא המלכות, אמרה אזליה; "הייתי אומרת שאת צריכה ללמוד להפסיד בכבוד."
מלכת הדם לא נשארה חייבת, והשיבה מיד; "אני-הייתי-צריכה- לזכות!" ובמילים אלו שחררה את החץ, שחדר ללבה של אזליה. היא נפלה על הרצפה, חסרת חיים. וכך הפכה מלכת הדם למלכת אנגלייה.
"כשהמלכה פשטה על הכפר שלי, אני ומשפחתי לא הסכמנו להיכנע למעשיה." אוולין ניגבה דמעה שזלגה מעיניה. "היא ירתה בכל משפחתי. כולם מתו. רגע לפני שהיא הספיקה להרוג אותי, דחפתי אותה מסוסה וברחתי."
"ואת חושבת שהיא עדיין מחפשת אותך?" שאל, מנגב גם הוא דמעה מעינו החומה.
היא הנהנה ואמרה; "המלכה היא לא טיפוס סלחני." לפתע נפלה אוולין על הרצפה, שלושה חצים נעוצים בגבה.
צָל הסתובב לאחור בבהלה, וראה את מלכת הדם נעלמת בין השיחים, אשפת חצים תלויה על כתפה.
לאחר כמה שנים, טייל לו צָל ליד ארמון הדם.
פתאום שמע מאחוריו קול צייצני; "אותך רציתי לראות."
הוא הסתובב לכיוון הקול, וראה את המלכה. "את."
"שלום. שמעתי על הכובעים הנפלאים שאתה יוצר, ורציתי לבקש ממך כובע בשבילי." היא חייכה.
"תבקשי ממישהו אחר." הוא המשיך ללכת, ושמע מאחוריט את המלכה קוראת: "אתה חושב שאתה אמיץ, הא? אך כשיום יבוא ואתפוס אותך, זה לא ייגמר טוב. איתי לא מתעסקים!"
צָל התעלם, ונכנס ליער.
וכעת שוב נגלה לעיניו החדר הקטן, כיסא המתכת הקר, והר הכובעים שבעגלה.
אכן, אסור להתעסק עם המלכה.
צָל יושב על הכיסא כבר חמישים שנה. חמישים שנה יושב באותו מקום, ויוצר כובעים.
הוא מביט בשיערות ראשו הלבנות נושרות על השולחן ועל הרצפה שכבר מזמן מכוסה בכובעים.
הוא יודע שהגיע זמנו.
נשמתו נשאבת מגופו הזקן והחלש, והוא נופל על השולחן, חסר חיים.
ונשמתו נפגשת עם אוולין. והם חיים באושר ועושר לנצח, בעולם אחר.
או אולי שעד שיגיע זמנה של מלכת הדם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-1 חודשים הכובען לעד!!!! (עוד אחת מבעיתוי) וכתבת יפה! snow fox (ל"ת)
-
