לפני שידעתי זה
כאב יותר פגע פחות
"מזמן לא כתבתי", היא אמרה, הכאב ניצת בעיניה ואז נעלם, משאיר אותן ריקות ובהירות ומחייכות - כן - הן תמיד מחייכות.
הכאב הלא מוחשי שצייר צורות על בטנה שב לפעום, בלי סיבה, חונק אותה, והיא חשבה:
"את צריכה להתחמק משיחות על רגש", ואז: "את צריכה לאטום את עצמך בפניהם", ואז לקחה את פיסת הגזר ואכלה אותה כי זה בריא לעיניים.
פתאום לא היה אכפת לה מכלום ואז היא נעצרה ומחקה את המילה "פתאום", כי אחרי הכל דווקא כן היה אכפת לה, והיא נזכרה בציור של האריה עם העיניים הפשוטות, החומות בתערוכה של בית הספר.
ועצבונה היה כה רב עד כי זלג מבעד עיניה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה