פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1467 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-4 חודשים תלמיד חדש Tuval
" ו'2 אני רוצה להכיר לכם תלמיד החדש שמצטרף אלינו. כיתה ו'2 תגידו שלום לאחמד כמו שרק אתם יודעים." אני הסתכלתי על רונית שישבה לידי ותוך כדי שאנחנו אומרים "שלום אחמד" בקול רם כתבתי לה במחברת הפתוחה על הדף "זה ערבי!! " רציתי להוסיף עוד סימן קריאה אבל לפני שהספקתי שרית המורה שלנו שאלה את רונית "רונית את מכירה או שמעת על הכפר שממנו מגיע אלינו אחמד ?" ולא יודע למה אני פחדתי שהמורה ראתה מה שכתבתי אבל היא לא ראתה. רונית תמיד יודעת הכול ובגלל זה אני חושב שהמורה שאלה דווקא אותה, אם היא הייתה שואלת אותי בטח שלא הייתי יודע יותר מידי חוץ מדבר אחד שבגלל מישהו מהכפר שלו קרה מה שקרה לאבא שלי. מאז תמיד שאנחנו עוברים שם ליד עם המכונית שלנו, אמא אומרת ששם כולם שונאים אותנו. רונית באמת ידעה הרבה על הכפר שלו כמו שחשבתי אבל אני לא הקשבתי לה רק הסתכלתי על אחמד ולא הבנתי למה חייבים להביא איזה ערבי לכיתה שלנו. " אחמד תספר לנו קצת על עצמך." המורה ביקשה ממנו אבל הוא לא אמר שום דבר, הוא רק עמד שם ושתק ,לא אמר כלום, עברה איזה "שעה" עד שהוא דיבר בערך. "אני לא יודע. מה להגיד ?" הוא שאל את המורה " זה היה נשמע כמו ערבית!!" כתבתי לרונית על הדף והיא צחקה מזה קצת, אבל אז שהיא ראתה שהמורה מתסכלת עליה, היא ישר עשתה פנים רציניות וסגרה את המחברת שלה כדי שאני לא אכתוב בה כלום. " תספר לנו אולי... מה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי שלך ?" לקח לו כמה שניות לענות ואז הוא אמר "אני אוהב סב-ורט." שהוא אמר את זה כולם כולל אותי ואפילו רונית התחלנו לצחוק בגלל ש הפ' שלו נשמעה כמו ב' , והמורה ישר צעקה עלינו להיות בשקט ושאנחנו מתנהגים כמו ילדים בגן. הסתכלתי על אחמד וזה היה נראה שהוא לא מבין למה כולם צוחקים וזה היה עוד יותר מצחיק. " אחמד, איזה ספורט אתה אוהב? " "אני אוהב כדורגל." "אתה משחק הרבה כדורגל בכפר שלך ?" המורה שאלה אותו והוא לא ענה במילים רק הנהן עם ראש שכן "עוד שבועיים יש לנו טורניר, אתה יכול להיות בנבחרת של הכיתה שלנו, נכון שגיא ?" היא שאלה אותי וישר הסתכלתי על נדב שישב בשולחן של הקבוצה שלנו והוא עשה לי עם הראש במהירות שלא. אף אחד לא ראה את זה חוץ ממני, לא אחמד ולא המורה. לא ידעתי מה להגיד לה ורק עשיתי איזה תנועה עם הראש כדי שהיא תעזוב אותי. "בסדר אחמד, אתה רואה שם את הכיסא הריק ליד הילדה המקסימה ששם ?" היא הצביעה על נטע שישבה גם בקבוצה שלנו אבל הכיסא לידה היה ריק כי מי שישב לידה עבר עם ההורים שלו לחוץ לארץ אמרו לנו שהוא עבר לאמריקה קראו לו מקס הוא היה רוסי ואף אחד לא אהב אותו הוא היה מרגיז שהוא היה מדבר הוא כל הזמן היה יורק תוך כדי ואף אחד לא הבין את המבטא שלו והוא כל הזמן היה מדבר ברוסית עם איזה עוד ילדה אחת מהכיתה שלנו שגם היא רוסייה רק שניהם, וזה עיצבן את כולנו. ראיתי את הפרצוף של נטע וראו שהיא לא רצתה שאחמד יישב לידה בכלל.
כל השיעור חשבון הוא לא אמר כלום, שהמורה הייתה ליד קבוצה אחרת בצד השני של הכיתה והיא לא שמעה אותנו נדב שאל אותו "יש לך במשפחה מחבלים?" ואז רונית אמרה לו "אתה דפוק!! אל תשאל אותו את זה, זה לא יפה!!" ואז נדב שאל אותי "מה לא יפה ?! שגיא נכון שכל הערבים מחבלים ולא משנה מה ?!" אני ישר צחקתי ואמרתי "מאיפה לי לדעת?" הסתכלנו על אחמד לראות איך הוא מגיב אבל הוא רק כתב איזה משהו במחברת שלו ולא אמר כלום "הוא בטח לא מבין עברית הערבי הזה." נדב קבע ואני הסכמתי איתו, "הוא עכשיו דיבר בעברית מול כל הכיתה נדב." רונית אמרה לנדב אבל הוא לא שם עליה "אני אומר לכם, הם כולם שונאים אותנו, כולללם." הוא לחש לכולנו בשקט כי המורה התקרבה לשולחן שלנו בשביל לבדוק אם אנחנו עושים את התרגילים שהיא נתנה לנו לעשות. "נטע את עוזרת לאחמד להבין את התרגילים?" "אני..." לא הצלחתי לשמוע אותה, נטע תמיד מדברת בשקט ואף אחד לא מצליח להבין אותה בפעם הראשונה שהיא מדברת ותמיד צריך להגיד לה להרים את הקול שלה אבל היא חכמה זה בטוח, אפילו יותר מרונית, אני ונדב תמיד מעתיקים ממנה בבוקר את השיעורים לפני שהשיעור מתחיל והיא לא כמו רונית לא אכפת לה לתת לנו את השיעורים שלה. "אני לא צריך את העזרה שלה." אחמד אמר פתאום והראה למורה את התרגילים שהיא נתנה לנו לפתור ואף אחד לא האמין שהוא עשה את כל התרגילים כל-כך מהר אפילו יותר מהיר מנטע ומרונית ואני חושב שמכל מי שבכיתה שלנו.
בהפסקה אני נדב קובי ונועם רצנו מהר למגרש להזמין משחק "יאלה רוץ כבר לפני שיהיו שם עוד אלף קבוצות מזמינות שיתפסו לנו את המגרש." קובי הגמד הזה צעק עליי, הוא צועק על כולם חוץ מעל נדב, ועל נועם הוא כל הזמן צוחק שיש לו שיניים עקומות אבל עכשיו הוא כבר לא יכול לצחוק עליו כי הוא עשה גשר בשיניים כדי לסדר לו את זה, אז עכשיו הוא צוחק עליו על זה במקום, אבל הוא סתם עושה את זה שנדב יצחק . האמת שקובי לא משהו בכדור-רגל אבל אנחנו לוקחים אותו כי אם לא הוא מתחיל להתבכיין כל היום והוא ונדב שכנים והאימהות שלהם חברות טובות אז נדב כל הזמן אומר לי שאם הוא יהיה מניאק לקובי אמא שלו תשגע אותו. " אבל מי יהיה שוער ?" צעקתי לכולם במדרגות תוך כדי ריצה, "נמצא מישהו, יאלה בואו כבר." נדב צעק לכולנו ורצנו עוד יותר מהר למגרש.
"זה עד 2, אנחנו מזמינים." נדב צעק למי ששיחק במגרש "בסדר. זה אחד אפס לנו" . הילד שעמד בשער שעמדנו לידו צעק בחזרה לנדב. "נועם תמצא לנו מהר שוער, כי קובי הבכיין בחיים לא יהיה מוכן לעמוד להיות שוער אם נגיד לו. אני שגיא וקובי נדאג שלא לוקחים לנו את המקום " לא הסתכלנו לראות לאן נועם רץ ורק הסתכלנו על המשחק וכמעט היה גול של הקבוצה השנייה וקובי צעק "אתה בועט כמו אחותך" על מי שבעט, "בלי הארכות " נדב צעק לכולם . אחריי איזה כמה דקות נועם חזר וכולנו רצינו להרוג אותו שראינו מי בא איתו לשחק בקבוצה שלנו.
" מה הבאת את הערבוש הזה ?!" קובי צרח על נועם והסתכל על נדב שהתחיל לצחוק ממה שהוא אמר , "מה נדב, אתם אוהבים ערבים אה ?" אליאור מהקבוצה שניצחה התחיל לצחוק על כולנו ואחמד בינתיים לא אמר כלום, " לא מצאתי עוד מישהו שרצה להיות שוער, ואחמד אמר לי שהוא אחלה שוער, מה זה משנה בכלל שהוא ערבי?!." נועם אמר לכולנו "אני לא משחק עם ערבים. אין מצב" קובי אמר לנועם, נעמד ליד נדב ושאל אותו "נכון נדב? אין מצב ?" . "מה אתה אומר שגיא ?" נדב פתאום שאל אותי, הסתכלתי על אחמד לשנייה והוא הסתכל עליי בדיוק ולא היה לי נעים שאנחנו מדברים עליו ככה, כאילו הוא לא לידנו, אבל אז ראיתי את הפנים של נדב ולא יודע למה אמרתי את מה שאמרתי כי לי זה לא באמת שינה אבל הסכמתי עם קובי ואמרתי "אין מצב." וכולנו ביחד עם הקבוצה שניצחה התחלנו לצחוק בלי סיבה "לא משחקים עם ערבושים. " קובי צרח, ראיתי את הפנים של אחמד וכמעט רציתי להגיד לקובי לשתוק "יאלה יאלה קובי שתוק בוא נשחק כבר וזהו. אם אתם לא רוצים אותו אז השוער שהיה בקבוצה שהפסידה יכול להישאר שוער." נועם אמר לקובי ולנדב "תראה, תראה את השיניים העקומות האלה מאז ששמו לו גשר, התחיל לפתוח את הפה שלו יותר מידי, מה קרה אתה גם ערבוש ?!" "אימש'ך ערבוש" פתאום נועם אמר לקובי וכל מי שהיה במגרש כולל אותי מתנו מצחוק. "אני אקרע אותך נועם." קובי התחיל לצעוק ונעמד מול הפנים של נועם ונועם בתגובה דחף אותו וקובי נפל מהדחיפה שלו, "יא בן זונההה " קובי ישר קם ורץ אליו אבל לפני שהוא הספיק להגיע לנועם, אחמד נעמד לפני נועם ולא נתן לקובי להגיע אליו "עזוב אותו." קובי שהיה חצי מהגובה של אחמד פתאום נעצר "יא מחבל, יא ערבוש מזדיין. " חוץ מלקלל אותו הוא לא עשה יותר מידי כי לא היה לו אומץ, "עזוב אותם קובי, את הערבי הזה והחבר החדש שלו שמת על ערבים, בוא נשחק." נדב אמר לקובי והם שניהם עלו על המגרש בזמן שנועם ואחמד היו בחוץ שלו "אתה בא שגיא? " נדב שאל אותי ולא אמרתי כלום אבל כן הלכתי למגרש לשחק בקבוצה של נדב וקובי, נועם ואחמד נעמדו בצד של המגרש ונשארו לראות את המשחק, הם לא חזרו בחזרה לכיתה.
שנגמרה ההפסקה עלינו לכיתה ונדב וקובי רבו ביניהם כי הקבוצה השנייה קרעו אותנו 2:0 וזה היה רק אחריי שתי דקות שהספקנו לשחק כי קובי העקום הזה הבקיע בטעות גול עצמי. "אין לי כוח לשיעור חברה הזה עכשיו" קובי אמר לי שנכנסו לכיתה.
"היום בשיעור חברה אתם מתחלקים לזוגות ולכל זוג יש 10 דקות למצוא שתי דברים משותפים שיש לו עם בן הזוג שלו. וכל זוג יספר לכיתה על מה שהוא מצא." המורה שלנו אמרה וישר סימנתי לנדב שאני איתו. " אני אקריא את הזוגות, ישר התעצבנו שהמורה היא זאת שקובעת, "מה אי אפשר לבחור לבד? " קובי ישר שאל אותה. "קובי פעם הבאה שאתה לא מצביע אני אוציא אותך החוצה מהכיתה. ולא. אני קובעת את הזוגות. אני מקריאה את הרשימה" היא תמיד מתעצבנת על מי שמתפרץ לה באמצע שהיא מדברת ושקובי עושה את זה, היא עוד יותר מתעצבנת עליו, המורות שונאות את קובי אני חושב. " רונית ונדב. נועם ועופר. קובי ונטע." אני ונדב ישר הסתכלנו על הפרצוף של קובי שהיא הקריאה שנטע והוא יהיו זוג, קובי כל הזמן צוחק על איך שהיא מדברת בשקט והוא גם אומר שהיא מכוערת ונדב מסכים איתו אבל אני ממש לא חושב שהיא מכוערת, היא גם נחמדה וגם די יפה, אני לא יודע מה יש להם נגדה. "שגיא אתה ואחמד." כל מי שהיה בשולחן הסתכל עליי וחלק צחקו בשקט, ראיתי את קובי מסמן משהו לנדב ואז את קובי צוחק שהוא ראה שנדב צוחק ממנו, רציתי לתת לקובי כפה שראיתי את זה, הוא כבר ממש עיצבן אותי.
בהתחלה לא אמרנו כלום אבל אז המורה נעמדה לידנו ולא זזה. לא ידעתי מה לשאול אותו וגם קובי ונדב כל הזמן הסתכלו עליי וזה עיצבן אותי לאלה. "שגיא מצאתם כבר משהו משותף?" המורה שאלה אותי ולא היה לי מה להגיד לה. "לא מצאנו, עדיין לא." אמרתי לה, הסתכלתי לשנייה על אחמד והוא לא אמר כלום "אנחנו אוהבים כדורגל, שיחקנו ביחד בהפסקה." אחמד פתאום אמר לה הסתכלתי עליו ושתקתי "אתה רואה שגיא יש לכם לפחות משהו משותף אחד, עכשיו תמצאו עוד משהו שלא קשור רק לכדורגל." היא אמרה לנו והלכה לזוג אחר בכיתה. אחריי שהיא הלכה קובי זרק אליי נייר מקופל וסימן לי לפתוח אותו. "אחריי בית ספר מזיינים את נועם!!." הסתכלתי על מה כתוב בדף ולא ידעתי מה לעשות, ראיתי את המורה חוזרת והכנסתי במהירות את הפתק לכיס. הסתכלתי על נדב הוא הסתכל עליי ואז לכיוון של נועם ועשה לי סימון עם היד כאילו הוא רוצה לקרוע אותו במכות, נועם לא שם לב לזה בכלל.
"צריך למצוא עוד משהו אחד." פתאום אחמד אמר לי וסימן לי שהמורה באה אלינו עוד פעם. "נו אז תמצא, מה אתה רוצה ממני?" אמרתי לו ורק חשבתי מה לעשות עם נועם, הוא אחד מהחברים הטובים שלי ולפעמים אני מעדיף אותו על נדב אפילו. "מה ההורים שלך עובדים?" אחמד שאל אותי. "אמא שלי מזכירה במרפאה, ואבא שלי נפטר." אמרתי לו והוא שתק לכמה שניות, אני שונא ששואלים אותי את זה "יש לך בעיות עם זה?" אמרתי לו, השתיקה שלו עצבנה אותי אני תמיד מתעצבן ששותקים שאני אומר שאבא שלי מת . "אמא שלי עובדת גם בבית חולים, היא אחות. ואבא שלי, לא מכיר אותו." לא ידעתי מה להגיד לו אני רגיל שאני אומר את זה לילדים ואין להם מה להגיד לי על זה בחזרה והם תמיד אומרים איזה משהו מטומטם או שואלים שאלות מרגיזות. לפני שהספקתי להגיד לו משהו המורה באה ושאלה אותנו אם מצאנו עוד משהו משותף "כן מצאנו. אמא שלי אחות בבית חולים ואמא שלו מזכירה במרפאה." אחמד אמר לה "איזה יופי כל הכבוד. אתה רואה שגיא שזה לא היה קשה?" היא חייכה אלינו והלכה. "למה אתם שונאים אותנו אה?" אחמד שאל אותי ולא ידעתי מה להגיד לו "אתם שונאים אותנו, אנחנו שונאים בחזרה." אמרתי לו בסוף, ואז לא אמרנו כלום וחיכינו שהמורה תדבר. היה בא לי לשאול אותו מה קרה לאבא שלו אבל לא שאלתי אותו למרות שממש רציתי. הוצאתי את הפתק מהכיס, פתחתי אותו וכתבתי עליו "עזבו את נועם, מה אתם רוצים ממנו, מסכן." קיפלתי את הדף וזרקתי לקובי ונדב ואז הם הפסיקו לצחוק ביניהם פתאום.
בסוף היום של הבית ספר, נועם חיכה לי ללכת איתי לתחנה אבל אמרתי לו שאני הולך עם קובי ונדב, הוא לא אמר כלום לקח את התיק שלו והלך עם אחמד לתחנה. "תראה את האוהב ערבים הזה, ראית מזה ?" קובי בא מאחוריי ואמר לי. "בוא נזיין אותו במכות, אה נדב ?" נדב לא אמר כלום רק חייך אליי וסימן לי לבוא איתם. "מה יש לכם ממנו ? כולה רצה למצוא שוער." שאלתי את שניהם ורק רציתי שהם יעזבו אותו בשקט. " שגיא מה קרה אתה גם אוהב ערבים ?" נדב שאל אותי וקובי התפקע מצחוק ממנו כמו תמיד, ואז כבר לא אמרתי כלום פשוט הלכתי אחריהם.
ראינו את נועם עומד עם עוד כמה ילדים בתחנה מחכים לאוטובוס, ואז נדב וקובי איך שהם ראו אותו רצו אליו, קובי ישר דחף אותו והסתובבו סביבם כל הילדים שהיו שם. זה היה שתיים על אחד וזה לא היה הוגן נכנסתי למעגל ונעמדתי מול נועם שבדיוק אכל איזה סנדוויץ'. "די נדב עזוב, מה הוא עשה לכם אה ?" אמרתי להם וראיתי על נועם שהוא מפחד, "זוז שגיא זוז" קובי דחף אותי וראיתי שנדב מוציא משהו מהתיק שלו. הייתי על האדמה וראיתי את נדב מחזיק מוט ברזל עטוף בנייר דבק שחור. הוא רץ לנועם וקובי אחריו "די נד..." שמעתי את נועם אומר אבל אז הוא פתאום הפסיק לדבר וראינו אותו מחזיק את הגרון שלו עם שתי הידיים ראיתי על הפנים שלו שהוא נהיה אדום.
"לא נגעתי בו, נשבע לכם." נדב צעק וקובי לא זז הוא רק הסתכל על נועם ואני חושב שהוא כמעט התחיל לבכות "הוא נחנק, הוא נחנק!!" שמעתי את נטע צורחת, זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו שמע אותה ככה, ואז בא איזה מורה והוא גם לא ידע מה לעשות הוא רק הסתכל על נועם ואמר לנו לזוז אחורה וכולנו זזנו כמו שהוא אמר ורק הסתכלנו על נועם מנסה לנשום. פתאום שמענו צפירה ואוטו נעצר לידנו, יצאה ממנו אישה עם כפייה וצעקה על כולנו לזוז עוד ולתת לה לעבור. הרגשתי נגיעה בכתף הסתכלתי הצידה וראיתי את אחמד "מה קרה לו?" הוא שאל אותי "לא יודע, קובי ונדב רצו אליו והוא פתאום התחיל לא לנשום או משהו" אמרתי לו. האישה עם הכפייה הייתה אמא של אחמד ראיתי אותה מחבקת את נועם בצורה מוזרה שהגב שלו אליה והיא לוחצת על הבטן שלו עם הידיים, "מה היא עושה לו ?" שאלתי את אחמד "הוא נחנק. זה איימליך" אחמד אמר לי ושאלתי אותו מזה והוא אמר לי שזה משהו שעושים אם בן-אדם נחנק, אחריי כמה שניות נועם הקיא את מה שגרם לו להיחנק. כולם כולל אותי פשוט עמדנו שם והסתכלנו על נועם ועל אמא של אחמד. אחריי שזה נגמר אמרתי משהו לאחמד אבל אני לא רוצה להגיד מה.
בערב חזרנו מהעיר ועברנו ליד הכפר של אחמד ואמא שלי כמו תמיד אמרה לי "אלה שם כולם שונאים אותנו." ואז סיפרתי לה את כל מה שקרה על אחמד ועל מה שקרה לנועם ועל איך שאימא של אחמד הצילה לו את החיים ושלא כולם כולם שונאים אותנו שם. אימא שלי שתקה כמה שניות ואז חייכה אליי ואמרה לי שלפעמים אני מזכיר לה את אבא שלי
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-4 חודשים תובל סיפור מדהים חני
מאיזה ספר ילדים לקחת את הקטע/פרק אני אשמח לקנות את הספר!!!! כתיבה מעולה!!!
בקשר לחינוך לאהבה בלי תגיות זה לא פשוט והסיפור ממחיש כמה המצב בין הערבים ליהודים
טעון.כשהגעתי לקיבוץ בגיל 14 המחנך פשוט ביקש שנזרוק לאוויר את כל הסטריאוטיפים והאסוציאסיות
שעולות לנו במילה ערבי.הוא רשם על הלוח,הלוח היה מלא וכך התחיל הדיון בכיתה.לא משהו שאי פעם אשכח.
תודה זה היה חזק מאוד הקטע הזה.
סופ"ש נפלא.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-4 חודשים היי חני, תודה רבה - זהו סיפור קצר שאני כתבתי לתחרות סיפורים קצרים Tuval
שכל סיפור היה אמור להתעסק בנושא הזה.
אני שמח שלפחות הצלחתי להגיע לאדם אחד עם הסיפור כי לשלבים הבאים בתחרות לא עליתי :(
תודה, עשית לי את היום עם התגובה שלך!!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-4 חודשים זה היה סיפור מעניין,זורם,מרתק,מרגש חני
כתוב טוב....אני שלחתי לפני שבוע לשתי תחרויות
סיפור קצר לבית אריאלה
ואחד לתחרות בעיר שלי
מקווה שתהיה התייחסות
אני כמובן הייתי נותת לך פרס ומקום ראשון.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
