פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1011 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-6 חודשים עיגול קטן ירוק גוף רביעי
עיגול קטן ירוק.
ת'אמת, הוא מרגיש מצוין היום. הוא מרגיש טוב. ריאל כרגע הכניסו עוד גול לשאלקה ומובילים 3-2, והוא מרגיש שהניצחון שלהם בדרך. חוץ מזה ההורים שלו לא בבית, אז הוא יכול לאכול מה שבא לו בלי לעשות חשבון לאף אחד. הוא מחמם במיקרו פסטה בולונז ולוקח מהמקרר חפיסה של קרקרים. הטלוויזיה פתוחה על המשחק והשדרנים בדיוק מספרים את כל הקורות חיים של אחד השחקנים, כאילו זה מעניין מישהו.
הוא פונה לחדר שלו ופותח את הלפטופ בפייסבוק. יופי, הוא מחייך, יעל מחוברת. יש עיגול קטן ירוק ליד השם שלה. הוא שולח לה "מה קורה?" קצר וניגש להוציא סכו"ם מהמטבח.
הוא פותח את המגירות לאט ומוציא מזלג וסכין, הוא נועץ את זה עמוק בתוך הררי הפסטה ומכניס לפה בתנועה גורפת אחת, מורח רוטב עגבניות על כל הפה שלו. הוא לועס ומרגיש את הטעם החמים המתוק מתפשט לו בכל בלוטות הטעם. הוא מביט על עצמו במראה. ילד מלוכלך ושמח מחייך אליו בחזרה.
כשהוא חוזר למחשב הוא מתיישב.
אין עיגול קטן ירוק יותר.
החיוך נמחק לו מהפנים.
הוא נרכן קרוב יותר למסך. ה"מה קורה?" שלו ניצב לו לבד.
בצד ליד השם שלה כתוב שהיא היתה פה לפני שתי דקות. היא אפילו לא הסתכלה על ההודעה. לא כתוב seen. לא כתוב כלום. פתאום היה לה משהו דחוף כנראה.
שקט מציף אותו, מכה בו גלים גלים באוזניים. העיניים שלו כואבות פתאום והוא ממצמץ ומסתכל שנית על המסך. הוא גועש מבפנים. הוא התלונן בפני חברים שלו והם אמרו לו שהוא סתם פרנואיד. ושהיא ילדה עסוקה. היא לא מסננת אותך, אחי, זה הכל בראש שלך. אחרי הכל, יש לה גם באלט, היא גם ראש מועצת השכבה, יש לה גם צופים והיא גם משתתפת בהתנדבויות של צער בעלי חיים, אחי תרגיע. היא לא מסננת אותך, פשוט אין לה זמן פנוי, בקושי לנשום היא מצליחה.
אין עיגול קטן ירוק יותר.
נמאס לו. נמאס לו מהנקודה הירוקה שנעלמת בפתאומיות. נמאס לו מההודעות של seen 5 march וseen 20,000 years ago . אם את רואה את זה, אז תעני. נמאס לו שהיא מתייחסת אליו כאילו שהוא כל כך שולי שאפשר להתעלם ממנו. הוא לא שולי. הוא לא אוויר. על הזין שלו. הוא לא שולי.
הוא שונא כשהיא עושה לו את זה. הוא שונא כשהן עושות לו את זה בכללי. כאילו שהוא לא חשוב מספיק שהן יתייחסו אליו. כאילו שהוא איזה כתם על הבגד שצריך או להתעלם ממנו או להעלים. מתעצבנות על זה שהוא נודניק כשבעצם הן סוחטות את זה ממנו, גורמות לו להיות נודניק, כי שהן לא עונות לו הוא נכנס ללחץ, ושולח עוד הודעה, רק כדי להיות בטוח. אולי זה לא היה ברור מספיק, אולי היא לא מבינה. הרי איזה עוד סיבה יכולה להיות לזה שהיא לא עונה לו? נשלח פעמיים, רק כדי להיות בטוחים.
מה כל כך קשה בלהגיד "לא בא לי לענות לך כי..."? מה קשה בלהסביר מה מציק לה? אולי תגידי? תבהירי? למה את משאירה אותי לבד בחושך?
הוא לא מבין. באמת, ברצינות. הוא לא מבין.
הוא עושה scroll למעלה, מסתכל על השיחות שהיו להם. הוא בטוח שהוא היחיד שעושה את זה, אגב. הכפתור הזה נועד בשבילו, תיעוד מביך של פאשלות. היסטוריה משפילה שחקוקה בפיקסלים
.
לא נשכח. ולא נשכח להזכיר לך.
כל השיחות שנגלות אליו הם אותו דבר. זה כמו להכין אורז, כוס אורז ושני כוסות מים. משפט יעל, סיפור שלם רועי. וככה זה נמשך, ויש איזה שלושים הודעות שלה של "חייבת ללכת". הוא אף פעם לא חייב ללכת, במקסימום הוא משאיר אותה לבד עם המחשב לחמש דקות. אבל הקטיעות כואבות כל כך.
"נענה לו, נראה מה הוא רוצה, ואז נהיה חייבות ללכת", הן חושבות לעצמן.
כי זה לא רק יעל. הלוואי, הלוואי שזה היה רק יעל. אמן כן יהי רצון. בת אחת שמסננת אותו זה נחמד, זה האידיאל, האוטופיה שלו תהיה כשרק בת אחת תסנן אותו.
כי הן כולן ככה. כאילו שזה טבוע בדי-אנ-איי הנשי. אם יש לך XX בכרומוזומים במקום XY, אז חייבת לסנן.
ובלי להסביר גם. פשוט להעביר את כל השיחות שלכן בפייסבוק בתוך הדבר הזה ששמים בתוכו קמח כדי לבדוק שאין בו תולעים, ולהוציא החוצה את כל השיחות שמשום מה אתם מתייגות אותם כ"לא מקדישות להם תשומת לב".
הוא מגחך.
הוא כזה פתטי.
ויופי! עכשיו הוא גם שוקע ברחמים עצמיים!
אל תרחם על עצמך, הוא אומר לעצמו.
הוא מרחם על עצמו.
הוא כזה אפס.
אין עיגול קטן ירוק יותר.
חבר שלו המליץ לו פעם לשאול אותה פשוט לשלוח לה הודעה שבה כתוב "יעל, למה את מסננת אותי?" או משהו בסגנון. והוא באמת שלח הודעה כזו.
רק שאחר כך הוא הרגיש אידיוט. חוץ מזה שגם היתה לזה את התוצאה ההפוכה.
היא ענתה לו אחרי כמה ימים (מה שהדגיש עוד יותר כי הוא צודק), והסבירה לו שהיא:"לא מסננת אותו" ושהיא "מצטערת שהוא מרגיש ככה" אבל פשוט היא "כלכך עמוסה ואין לה זמן לכלום" וש"היא ממש לא רוצה להרוס את הידידות ביניהם, אז היא תהיה יותר זמינה".
ומאז היה שקט. דממת אלחוט. יש קול ואין עונה.
אולי הוא הפחיד אותה עם ההודעה שלו?
הוא כנראה בחיים לא ידע. כי הרי זה לא בכבוד שלה להסביר לו.
הוא סוגר את הלפטופ ויוצא מהחדר.
הוא מרגיש מובס.
ובסוף ריאל גם הפסידה 3-4.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-6 חודשים אגב, גם במציאות זה קורה... ניר אזולאי
הזכרת לי קטע שכתבתי:
את שעות הציפייה העברתי באי שקט. קריאת ספר התגלתה כמשימה לגמרי בלתי אפשרית, כמוה גם משחק שחמט ולעתים גם שיחות עם אנשים. בכל כמה רגעים עיניי נדדו אל מדרגות העץ בתקווה להבחין ברגליה היורדות בשלווה אצילית הייחודית רק לה. המחשבה לא משה משם. זו הייתה גרסת המציאות לישיבה פתטית אל מול מסך המחשב וללחיצה על כפתור הריענון בהמתנה לקבלת הודעה מבחורה שעליה נדלקת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-6 חודשים תודה! גוף רביעי
שמח שמצא חן בעיניך. אני אמנם חלקית מסכים, אבל בכל זאת אני חושב שדי ניסתי לכתוב על מישהו לא פופולארי ודחוי חברתית. אני יותר אוהב לכתוב על אנשים שהם מאוד בדיכאון. ורוב הזמן יותר קל לי להתעסק עם "מישהו חסר מודעות עצמית".
תודה. קטע נחמד מאוד כתבת, והוא גם בדיוק מתאר את המצב שהבחור שלי נמצא בו
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-6 חודשים בשמחה :) ניר אזולאי
-
-
-
לפני 10 שנים ו-6 חודשים :) החזיר אותי כמה שנים אחורה... ניר אזולאי
כתבת יפה את המחשבות שמתרוצצות לו בראש.
אבל אם יורשה לי להעיר, אני חושב שעצם זה שכולן מסננות אותו, מחליש את הסיפור.
הוא הופך להיות מגיבור פגיע, לסתם מישהו חסר מודעות עצמית. והרי המחשבות האלה עוברות גם אצל כאלה שיש להם לא מעט הצלחות בקרב הבנות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
