רחשי ליבך
משתקפים בסערת הגלים
ושקיעת החמה באופק
מעיר בך את הניצוץ
שמדליק את כל הספינה בלהבה.
אתה הקברניט של נשמתך,
על מה אתה חושב
כאשר אתה עומד לבדך-
מתנדנד על קצה החרטום?
---------------------------
המפות הפרושות נגד עיני
כתובות בכתב סתרים
אך הגלים המכים בגוף ספינתי
אינם משקרים.
האופק הפרוש
במרחק נגיעה
אינו עוד סיפור אגדה,
הוא התגשמות התפילה
שנשאתי שנים
מתוך תא הקברניט.
מתחו מפרשים!
הרימו עוגן!
אנו מפליגים הלאה,
דרך הגלים
על עבר האופק,
ומי ייתן ומחר אדרוך בו
ומחר אציג את הרגל
על מפתן ביתי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה