פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 508 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-6 חודשים כבלי שמיים זאבה~
האם הציפורים חופשיות מכבלי השמיים?
לא. העננים יכולים לחנוק אותן, וכל כמה זמן הן חייבות לרדת לאדמה, כי הן מתעייפות.
השראה~
ירוק. הדבר הראשון ששמתי לב עליו זה ירוק. ירוק בכל כך הרבה גוונים בהירים ונכונים. רוח רצה, כופה את תזוזתה החיננית על העשבים והם, מתכופפים ונותנים לה לעבור. לדרוך עליהם ולכופף אותם לרצונה.
עליו הכהים של העץ התנענעו, מחזיקים בענף בכוח, כדי לא ללכת לאיבוד במרחב הענקי והאין סופי הזה. העץ שכבר גזעו חזק ומחוספס מכפיפה והיכנעות נשאר יציב. מביט לכוח הזה בעיניים וכופה עליו לעבור מצדדיו. אף אחד לא עושה דבר נגד אותה רוח כפייתית. כמה ילדים רצים, מנסים להתחרות בה אך זה חסר כל טעם. היא מגבירה מהירות וזונחת אותם. כמה ציפורים מנסות את מזלן את הרוח פונה לכיוונים לא צפויים ומשבשת את מהלך תעופתן, מחריכה אותן להישמע לרצונה. כלב ארוך אוזניים משק עם כמה עלים עצובים, הרוח מראה חינניות וכיף. העלים רוצים לחזור הביתה. ואז, היא פשוט צונחת אל הים כאשר האדמה נפסקת, הקרקע נעלמת. לתוך כמות מים עצומה. גל ועוד שמותחים על הסלע, מקורו ברוח. רוח קנאית יותר. הרוח שהייתה שובבה מנסה לעלות למעלה אך גם היא מותחת על הסלע. היא מתקדמת בנתיבים שקטים עד שאינה מרגשה את הרוח הקנאית, ובורחת.
הגלים נאנקים כאשר מותחים אל הסלע, הסלע מפנה להם מקום. לאט לאט, הם חוצבים את דרכם. שורשים קשים חוצבים את דרכם בסלע הקשה. חודרים לתוך הסדקים הכי זעירים בהגנתו של הסלע ומרחיבים אותם, כופים עליו לאחסן אותם. לייצב אותם. העלים נאחזים בענף הדקיק אך הענף עסוק בלהאחז בסלע הקשה עד שאינו שם לב כשעלה קטן, שבקושי נבט, נחטף לא. הרוח חסרת הרחמים גוררת אותו ומטביעה אותו במי המלח הקרים. המים מטיחים אותו שוב ושוב על הסלע עד שכוחו אוזל והוא נותן למים לסחוף אותו מטה. עיניים עגולות של דגים מביטות בו. יש כאלה שמנסים לנגוס בו אך רובם פשוט עוזבים אותו בשקט. בדרך, הוא ננגס שלוש פעמים. רק עמוד השדרה שלו נשאר, וגם קצת מאישיותו. הוא מתכנס בתוך עצמו כאשר הוא פוגע בקרקע החולית, הוא מכנס לעצמו עוד לפני. שקט וחושך שוררים בכל, העלה הקטן מזיל דמעה, על מה שאבד לו. לפתע, בועות מגיעות, אלפי בועות שמסחררות אותו באוויר. כופות עליו להצטרף עליהם. הוא נפתח ויוצא אל האוויר פעם אחת אחרונה. הוא פוקח עיניים ורואה את האור אך צולל למטה בעוד גל אכזרי כופה עליו את מרותו וגורר אותו מטה מטה אל התהום החשוכה. העלה נאכל בידי דג שעבר בסביבה. הדג התחמק ממרותו של הגל והצטרף לבני מינו. כאשר צללית כהה החלה להופיע הדג נסוג למקום מבטחים ביו השוניות ונאלם דום. עינו העגולה הביטה בפחד בצל בעודו חולף לידו, השיניים החדות הפחידו אותו. הזנב המהיר ריתק אותו והדיוק הקטלני שיתק אותו. הוא נשאר שם זמן מה אחרי עזיבתו של היצור. אחר, הדג עזב ונפנה אל הזוהר השמיימי של ה"למעלה". בעודו מביט באור הנהדר הוא פוגש עוד ועוד מחבריו. כמה מהם מנסים להגיע לחושך המנחם אך הוא מנסה להגיע לאור. לעתיד היפה אך לפתע הכל נהפך לגיהנום. הדגים לוחצים עליו, האוויר אוזל ומשהו מפחיד שמשתק מושך את כולם למעלה. הוא הביט בעינו העגולה בדגים המנסים להימלט אך לא אמר להם את מה שידוע מראש. אף אחד לא נמלט מהשד. בשנייה אחת האוויר אזל לגימרה. במקומו היה איזה כלום צורב, האור צרב לעיניו וכמו מתוך אינסטינגט הוא החל לפרכס ופתח את זימיו לרווחה בניסיון נואש לנשום. הוא התפתל והתפתל עד שכולם החלו ליפול לאותו מקום. הוא ניסה לזוז, בכל דרך שהיא לזוז. להתחמק מהגורל הזה אך הזרם היה קבוע. אחרי כמה רגעים הגיע תורו. הוא לא זז. הוא נאלם דום. קפא. אולי אם היה זז באותה שנייה היה יכול להינצל אך הוא שתק. לא זז. הביט בחבריו נאספים אל גורל אכזרי ומכוער והוא פשוט שתק. לא זז, לא עשה דבר כדי למנוע מזה לקרות. פעם ראשונה, הוא עצם את עיניו. ייחל לחושך המנחם, לתחושה של השונית המחוספסת מתחת לכשכשיו ואז, משהו פגע בו. הוא פתח בלית ברירה את עינו העגולה וניסה לקפוץ מעט אך משהו קר ואכזרי ננעץ בבטנו. הרעש היה אדיר. הוא כמעט התחרש. למרבה המזל הוא הצליח לנשום שוב, ועוד פעם ועוד פעם. הוא החל לשחות בטירוף אך נתקל בדופן קשיחה. הוא ניסה שוב ושוב אך מה שיכל לעשות זה רק לשחות במעגלים ולקוות בטוב. אחרי כמו זמן עוד שלושה דגים אירחו לו חברה. כולם שחו במעגלים במים אדומים מדם. משהו נכנס ותפס את חדש הדגים. שאר הדגים החלו לזוז מהר יותר אך הוא רק נצמד לקרקעית. ניסה להיאחז בכמעט טירוף בחושך המנחם. הוא עצם את עיניו כאשר חבריו נלקחו אחד אחרי השני. הוא נלקח מאותו דבר מוזר שבו יכל לנשום רק כדי שיראה את חבריו כרותי הראשים, הלהב נח על צווארו.
שלד קטן של עלה השתחרר ונאחז ברוח שתיקח אותו משם. הרוח לקחה אותו, היא לקחה אותו ואז שמה אותו בעדינות בים. יצור מוזר נחת לידו ובלע אותו בתנועה פשוטה של מקורו. כשהיה בדרכו מטה הוא יכל לשמוע את הגיעגוע של העוף לפני שנעלם משם.
מחשבתו האחרונה של אותה הרוח הייתה אם תוכל, רק פעם אחת. לתת למישהו אחר לנצח.
-תודה לריין ונופ על ההשראה!-
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-6 חודשים את ילדת~כוכבים
את כותבת מדהים ובצורה ככ מיוחדת הלוואי שאני הייתי כותבת ככה*~*
אם/כש את כותבת ספר,תני לי לקרוא אותו,אוקיי?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 שנים ו-6 חודשים חח זאבה~
אתן לך עותק עם הקדשה אישית^^ רק תזכירי לי כי יש לי נטייה לשכוח דברים^^
וטנקס. אני מעריכה את זה מאוד^^
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
