לילה פותח את זרועות אהבה,
יוצאת לרחוב אישה חזקה.
לנגד אורות,לבושה השקוף
את נשמתה מחביא, חושף את הגוף.
שפתותיה בוהקות באדום של תשוקה,
בעיניה - שחור, ומה בלבה?
עם איזו מחשבה היא יוצאת לרחוב?..
שכיעור העולם מביא לה כסף טוב?
תמורת סכום נכבד
היא מוכנה "להאהוב" כל אחד.
כך עוברים לילותיה, ולא כי העולם מכוער,
אלא כי היא, היפה, אוהבת לחיות מפואר.
למה לה פאר שאין בו שמחה?..
אבל היא מזמן שיכנעה את עצמה
שהיא נהינת מזה, ותמיד מוכנה
תמורת כסף יפה להשכיר את גופה.
שנים חולפות, הזמן לא עומד במקום...
אומר לך, גברתי, כמי שמכיר אותך לא מהיום:
"היית בית-עסק מוצלח, משגשג, אך כיום -
על סף פשיטה! על סף תהום!
עוד לא מרפה מלצבוע את שיבת שיערך...
היית חפץ נאה! אך עבר כבר זמנך!!
איפה כיום לקוחותיך המרוצים? -
חלקם כבר אינם...חלקם כבר קשישים...
ואיפה הכסף, פאר והדר? -
ביזבזת את הכל! גרוש לא נשאר!
גם רכושך היקר מזמן נמכר
כדי לחיות עוד יום דל - ומחר?
'מחר' - את לא מכירה מילה כזו כלל,
וזהו המקור לסופך האומלל.
עכשיו את מבינה כמה היית טיפשה,
מאוחר!!!
בסופו של היום הידע הזה לא תורם לך דבר."
כל הזכויות שמורות למייקל בוגי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
