דודה שלי יושבת לשולחן
ככה אני אזכור אותה תמיד, כמו מלכה במטבח הקטן שלה
מאמאל'ה, היא אומרת,
את לא אכלת כלום היום- היא שואלת או מטיחה?
מהכס הירוק שלה היא מגיעה לכל מגירה, למקרר
לארון המתוקים, לטוסטר.
אבל מה אכלת היום, ילדה, היא תגיד,
ואף תשובה לא תשביע את רצונה.
מעי הומים לה. לא כי אני רעבה,
אלא כי היא מעוררת תיאבון,
יושבת בצקית, אדומה ושמנה מדי
בכיסא הירוק שלה, עם המטפחת הלבנה מוקצפת לראשה
והמפה, ורדיו קטן, ועיתון.
יש פה אפליה חמורה, יקרא בעלה מהסלון.
אני קונה וקונה וקונה, ולא מקבל כלום,
הוא קטן קומה וסמוק לחיים
עז הרים מהאימפריה הבריטית
והיא-הוא מצביע עלי- רק נכנסת, ומיד!
simon, simon-היא מרימה קצת את הפנים שלה, כמו לנשיקה
?you want to eat
התמיהה שלה ענוגה כל כך,
כמו קיסרית מופתעת, רבת חסד
!yes Darling הוא עונה בסקוטית
ואז הוא מתקרב אליה, שכולה מלאה מטבח,
והיא מרימה את ידה
הנפוחה, המתפקעת, האדומה
ומעבירה את צד האצבע שלה על לחיו
פעם, עוד פעם, עוד פעם,
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
