פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 202 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-7 חודשים נישואין באספמיה פרק 6 אברהם
נישואין באספמיה פרק 6 (הפרק נכתב בתאריך 17.9.19)
חלפו למעלה משלושה חודשים, את דפנה ובוריס, כבר שכחתי לחלוטין, ודווקא התגעגעתי לכלב גולית, שחרף היותו מסורבל ומגושם היה כלב נאמן.
בסמוך לחצות הלילה עליתי על משכבי לישון. קראתי "קריאת שמע", קיוויתי להירדם במהרה ככל האפשר. בעודי מהרהר - נים ולא נים - נשמעו נקישות רמות בדלת וגם גירוד מוזר שדמה לגירוד של גולית. קמתי בעצלתיים ונגשתי אל הדלת. למרבה הפליאה ניצבה שם דפנה והכלב גולית.
"אני מצטערת להפריע בשעה כה מאוחרת" אמרה דפנה והוסיפה, "אין לי היכן לשהות, וחשבתי שתוכל לארח אותי לכמה ימים עד שאסתדר".
"טוב, כנסי" אמרתי לה, "נדבר בפנים".
"אני יכולה לאכול משהו?" שאלה, "כבר יומיים לא אכלתי ארוחה של ממש".
"בוודאי, כנסי למטבח ותכיני לך" אמרתי לדפנה והוספתי "אם את כבר כאן, תכיני לי נס קפה עם חלב".
הרחש במטבח העיד, שדפנה זכרה היכן מונח כל דבר, ושמעתי גם את רעש המים, נדמה היה שדפנה, לאות תודה, שטפה את הכלים הרבים שהיו בכיור.
לאחר דקות ארוכות קראה דפנה, בקולה הצווחני משהו. "אברי, הקפה שלך מוכן, בוא למטבח!"
דפנה כבר הייתה ישובה ליד השולחן הקטן, ולידה ארוחה קלה שכללה חביתה ומעט סלט ושתי כוסות קפה הפוך.
בעודה אוכלת, שאלה אם אפשר לתת לגולית משהו לאכול, עניתי שאפשר לתת לו כמה פרוסות נקניק.
ללא הקדמה מיותרת שאלה דפנה: "מה שלומך אברי? איך את מסתדר? והאם יש לך כבר מישהי להתחתן איתה?"
"אני מסתדר מצוין" עניתי, "לא. אין מישהי. וגם אני לא ממש מחפש". "ומה איתך?" שאלתי, והוספתי בנימה עדינה, "נראה לי ששמנת מעט, האם זה בגלל האוכל של הקיבוץ?"
"לא שמנתי" ענתה.
"נו, טוב." עניתי.
"אינך מבין" אמרה "אני ובוריס התגרשנו סופית לפני חודש, והוא עזב את הארץ"
"ברוך שפטרנו" אמרתי. "סוף-סוף עשית מעשה נבון. רק לא הבנתי למה לא נשארת בקיבוץ?"
"זה פשוט מאוד" אמרה דפנה, "הוא לא שילם את שכר הדירה, ומהמזכירות הודיעו לי שאני חייבת לעזוב מיידית"
"והיכן כל החפצים שלך?" שאלתי.
"הם באחד המחסנים של הקיבוץ ואני צריכה לקחת אותם בהקדם משם".
"טוב, ניסע מחר להביא אותם לכאן" עניתי לה.
"תודה, אברי" אמרה דפנה, "אבל זו לא הבעיה העיקרית שלי".
"אז מה הבעיה? שאלתי, את חייבת כסף? את זקוקה להלוואה קטנה?
"לא", ענתה. "יש לך אולי קצת וודקה?"
"מה הקשר?" שאלתי, והוספתי, "ככל שזכור לי בפעם האחרונה שבוריס היה כאן הוא שתה את כל הוודקה, אבל את יכולה לחפש מטה בארון אולי יש משהו".
דפנה עשתה "בדיקת חמץ" בארון ולפתע הכריזה בקול גדול "מצאתי! מצאתי!" והזכירה את ארכימדס.
היא מזגה לעצמה כוס גדולה של וודקה ואמרה "עכשיו יש לי אומץ לספר לך את הסוד הגדול"
"ומהו הסוד הגדול?" שאלתי.
"הסוד הגדול הוא, שאני.."
השעון המעורר צלצל בדיוק בשעה 03:30 , הזמן שכיוונתי להתעורר לאמירת סליחות. את הסוד של דפנה לא אוכל לדעת, אלא אם תופיע שוב בחלומי.
המשך יבוא
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
