פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 205 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-7 חודשים רד מהאנטנה משוגע I.V olokita
הרוח הקרה שרקה בין קורות האנטנה אשר ניצבה במרכז המחנה הצבאי, כמו ניטעו שם עמודיה כעצים זקורי צמרת לפני עשרות השנים וכעת נעים הם בחוסר רצון, חורקים למקצבה המשתנה של הרוח. טיפות גשם קטנות הכו בפרצופו והיו משאירות מכתשים קטנטנים של כאב. נקודות נקודות אדומות, כמו נמשים בני חלוף.
עוזי המשיך וטיפס, צעד אחר צעד עבר את כל השלבים, והם כולם צרים וחלקלקים.
ובדיוק כמותו, ממש כמו אותו הסולם, כך היו גם חיוו של עוזי. מייאשים מידי ורטובים מדמעות של עצבות.
עוזי אהב אנטנות והכיר את כל הסוגים שהיו, צרות, גבוהות, משולשות, מרובעות ועוד. 'כולן אותו דבר' היה אומר ומנסה לשכנע את עצמו, אך בסתר ליבו תמיד ידע שאת אלו הנמוכות הוא מעדיף מכולן.
עוזי המשיך לטפס, עוד מעט יגיע אל ראש התורן ויתקן את כל שדרוש תיקון. לפעמים הוא סתם היה עולה לשם, לחזק או לנקות. לעיתים הייתה סיבה אמיתית, אבל באופן כללי הוא לא נטה לשאול למה, המפקד אמר לו לטפס והוא תמיד רק ציית.
וגם היום אמרו לו. אז הוא טיפס.
אבל היום מכל הימים חשוב שיבצע את תפקידו במקסימום בטיחות, כך הבהיר לו המפקד.
'זיין על הבטיחות' אמר עוזי לעצמו בקול רם, 'ביום קר כל כך העיקר היא המהירות'.
לעוזי לא היו נטיות אובדניות למרות שהיו לו את כל הסיבות לכך. אבל היו לו מחשבות, הרבה מחשבות. והן היו מציקות לו.
מאוד.
בעיקר כי אותן מחשבות היו מגיעות כך פתאום, בקול רם שכולם שומעים, בלי להתחשב בכלל, פורצות ויוצאות לו מהראש אל הפה ומשם אל החוץ, בלי מחסום, והן לא מרפות. ממש כמו דבורים. אבל לא אלו של הדבש, ההן מהעוקץ.
'פעם', נזכר עוזי בקול רם בעודו מטפס בסולם, 'המפקד שלח אותי להבדק בגלל זה. הוא חשב שאני משוגע או גרוע מכך, מפגר'. אבל עוזי בכלל לא הלך, תמיד הייתה לו עוד אנטנה לתקן.
'שיחנק' צעק עוזי שלושה שלבים לקראת ראש התורן. 'שיחנק אם הוא חושב שאני משוגע'.
עוזי אחז במעקה הבטיחות ומשך את גופו מעלה עד ששתי רגליו עמדו באופן יציב על השלב האחרון בסולם. הוא ניגב את מצחו מטיפות הגשם הזולג. 'בנק מחורבן' צעק עוזי לעצמו אך הרוח הפריע לו לשמוע. 'דווקא היום הכספומט נבלע לי'. עוזי העיף מבט בוחן וזיהה את הבעיה מייד. חוט חשמל מנותק. 'נהדר' צעק עוזי ופרץ בצחוק מתגלגל 'זה טוב שנשים לא יודעות כל מה שאנחנו יודעים' אמר לעצמו. 'אם היו יודעות שאפשר לראות להן את צורת התחתונים מבעד למכנס המדים, ודאי היו כועסות'.
עוזי חיבר את חוט החשמל בעדינות. לאחר מכן חידש את הזרם ונורת האנטנה החלה להבהב. 'זה סימן טוב' אמר עוזי לעצמו וחייך. הוא אסף את כליו אל כיסו והסתובב לרדת בסולם.
'אני לא קופץ' צעק עוזי בעודו עושה את הדרך למטה. כן את המחשבה הזאת עוזי הכיר היטב, תמיד היא הייתה פורצת בשעת ירידה מאנטנה גבוהה, בגלל זה כנראה העדיף נמוכות.
'אני כן שווה משהו' צעק עוזי ודמעות החלו נקוות מעיניו.
עוזי החיש את צעדיו, כמה רצה כבר לגעת בקרקע. 'דגים, הייתי רוצה לדוג עכשיו דגים' הוא ניסה לצעוק מחשבה מזוייפת אך זו כלל לא הייתה מחשבה אמיתית והמחשבות שהיו לו בראש לא פינו לה מקום אפילו לדקה.
'די' צעק עוזי. 'אני לא קופץ, ופה אני שם נקודה לכל הויכוח הזה'.
עוזי הביט למטה וראשו הסתחרר מעט. 'יודע מה' שאל עוזי לאחר שהוקל לו מעט, 'אם כל כך רע לך, למה שלא תקפוץ אתה'.
אבל הוא לא השיב לעצמו. למעשה, המחשבה הזאת בכלל לא חזרה להציק, רק שקט השתרר בראשו. 'יופי' אמר עוזי, 'לפחות בן אדם אחד מקשיב לי פה'.
חיוך גדול התפשט על פניו של עוזי. 'דגים טעימים בעיקר בטיגון בשמן עמוק' אמר לעצמו וידע שהפעם המחשבה הייתה אמיתית. 'אוי דגים, כמה אני אוהב דגים' הוא מלמל ובטנו הומה בקרקור חרישי משלה.
'וואו, את כבר השניה שמקשיבה לי היום' אמר עוזי בחיבה גלויה וליטף את בטנו. 'והעיקר ההוא שם למטה אומר שאני משוגע' צעק עוזי לעבר המפקד שהמתין לשובו אל הקרקע.
אבל עם הרוח הקפואה וטיפות הגשם שהיו מנקרות בפראות בפניו, הבטן הפסיקה לקרקר, רגליו רעדו וראשו שב להסתחרר. ובדיוק באותו הרגע אפילו עוזי כבר לא הקשיב לעצמו.
איי.וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
