*
הַשָּׁנָה – אֶלֶף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת שְׁמוֹנִים וְאַחַת.
נוֹשֵׁם הוּא נְשִׁימוֹת אַחֲרוֹנוֹת –
נִקְטָעוֹת, מַפְסִיקוֹת.
שֶׁקֶט.
מִסְּבִיבוֹ רִיק.
הוּא עוֹזֵב אֶת גּוּפוֹ הַכּוֹאֵב,
וּמְרַחֵף גָּבוֹהַּ מֵעַל בֵּיתוֹ הַדַּל –
שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁל בֵּטוֹן עָצוּב.
הַכְּאֵב חָלַף,
וּמִלְּמַעְלָה הָעִיר נִרְאֵית תְּמִימָה.
הוּא מְנַסֶּה לִצְעֹק,
אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין צְלִילִים.
רוּחוֹת הַיָּם גּוֹרְרוֹת אוֹתוֹ
לְכִוּוּן מְסֻיָּם,
וְהַפְּרָחִים כֹּה יָפִים,
וְרֵיחַם אֲמִתִּי,
שׁוֹנֶה כָּל-כָּךְ מֵהָרֵיחַ שֶׁהָיָה לָהֶם
כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּתוֹךְ גּוּף.
הוּא נִזְכַּר בַּאֲהוּבָתוֹ –
בְּרֹךְ שְׂפָתֶיהָ,
בְּיֹפִי עֵינֶיהָ הָעֲצוּבוֹת,
כֵּן – לְלֹא סָפֵק הוּא יָדַע אַהֲבָה.
הוּא מְנַסֶּה לְחַיֵּךְ
אַךְ אֵין פָּנִים,
וְהַפְּרָחִים,
וְהָרֵיח – שׁוֹנֶה כָּל-כָּךְ בְּלִי גּוּף.
לְרֶגַע נִזְכַּר בְּבֵיתוֹ הַדַּל –
שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁל בֵּטוֹן עָצוּב,
וְיָכוֹל הוּא לִרְאוֹת
אֶת הַמִּטָּה,
וְאֶת גּוּפוֹ הַחִוֵּר,
וַאֲהוּבָתוֹ – יֹפִי עֵינֶיהָ מְמַּגְנֵט הָעֶצֶב,
אַךְ רוּחוֹת הַיָּם גּוֹרְרוֹת אוֹתוֹ
לְכִוּוּן מְסֻיָּם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
