המשכנו בדרכנו, שום דבר לא בער לנו, לפנינו צהלה החבורה המורחבת. הבטתי בהם ולפתע הרגשתי מאושר. זה לא שהאושר נפל עליי בהפתעה, אלא שלפתע נחתה עליי המודעות אליו, ובהגיעה, הבנתי שאני מאושר כבר תקופה לא קצרה. הרגשתי קרבה לא מוסברת לאנשים שעד לפני שבועיים לא ידעתי על קיומם. הלוואי שיכולתי להיות ככה בארץ, כמו בטיול. הלוואי שיכולתי להלך באטיות בלי שינחה אותי הצורך להתקדם. הלוואי שיכולתי להגיע לאותה רמת הרוגע. הלוואי שיכולתי לשכב על הספה בלי להרגיש שאני מבזבז את הזמן. הלוואי שיכולתי לדעת לנוח וליהנות מזה.
עוד על רסיסי טיולים:
http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=13597
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה