אני לא חי איתכם באותו עולם. באמת, יש לי.. בועה. משלי.
איך היא נראית, אתם רוצים לדעת?
זה משתנה. יום אחד היא צהובה וקורנת, היא נקייה וצלולה. ביום אחר היא אפורה, מטושטשת.
הבועה שלי מרחפת לה בתוך העולם שלכם. לרוב אפשר לראות מתוכה את הסביבה החיצונית. אני מתעדכן, מחשב דברים, מסדר, לפי הפרטים שאני מקבל מהעולם שבחוץ. אבל לפעמים אני סוגר את החלונות ומתבודד בבועה. משתמש בה בתור מחיצה.
"זה בסדר", אומרת אמא. "זה בסדר להתנתק קצת לפעמים". אבל ניתן לראות את קמטי הדאגה מצטיירים במצחה.
וכשאני מתנתק, זה לא שכיף לי בעולם שלי. אני דואג, ומשתגע, ומתרוצץ, אבל בסופו של דבר מגיע לשורש הבעיה. בלי היסחי דעת מהעולם שבחוץ.
וכשאני מרגיש יציב, אני מציץ לרגע לעולם שבחוץ, מוודא שאין דבר מיוחד, ופותח את החלונות מחדש.
מתנהג כאילו אני אחד ממכם, משוטט. וכששוב פעם צצה בעיה, אני מניח את הכל בצד.
חוזר לבועה.
איך היא נראית, אתם רוצים לדעת?
זה משתנה. יום אחד היא צהובה וקורנת, היא נקייה וצלולה. ביום אחר היא אפורה, מטושטשת.
הבועה שלי מרחפת לה בתוך העולם שלכם. לרוב אפשר לראות מתוכה את הסביבה החיצונית. אני מתעדכן, מחשב דברים, מסדר, לפי הפרטים שאני מקבל מהעולם שבחוץ. אבל לפעמים אני סוגר את החלונות ומתבודד בבועה. משתמש בה בתור מחיצה.
"זה בסדר", אומרת אמא. "זה בסדר להתנתק קצת לפעמים". אבל ניתן לראות את קמטי הדאגה מצטיירים במצחה.
וכשאני מתנתק, זה לא שכיף לי בעולם שלי. אני דואג, ומשתגע, ומתרוצץ, אבל בסופו של דבר מגיע לשורש הבעיה. בלי היסחי דעת מהעולם שבחוץ.
וכשאני מרגיש יציב, אני מציץ לרגע לעולם שבחוץ, מוודא שאין דבר מיוחד, ופותח את החלונות מחדש.
מתנהג כאילו אני אחד ממכם, משוטט. וכששוב פעם צצה בעיה, אני מניח את הכל בצד.
חוזר לבועה.