אני מכירה את כל הדוגמאות של המדרכות ברחובות הסמוכים. אפילו לצייר אותן אני יכולה.
אני עוד חושבת לפעמים, רק לפעמים. כי אם אני חושבת יותר אני מתחילה להיזכר.
אני לא רוצה להיזכר כי כשאני נזכרת הדבר הזה תמיד קורה. הפנים שלי הופכות לאדומות והנשימה שלי נעשת קצרה והחיוך שלי נקצר . העולם נעשה מעורפל ולח ולדבר כבר אין יותר טעם.
אז אני מרשה לעצמי לחשוב רק לפעמים.ברוב הימים יש לי את החיוך שלי כי הוא פשוט שם-
כי אני לא חושבת, לא באמת. יש את העניים שלי , הן מסתכלות אל תוך הנשמה כשאני רוצה,
אבל נמאס לי מזה. אני לא רוצה לראות עוד נשמות.
העיניים שלי מסתכלות הרבה למטה.
אני מכירה את כל הדוגמאות של המדרכות ברחובות הסמוכים. אפילו לצייר אותן אני יכולה.
שנה אזרחית טובה לכולם
וצום קל
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
