טיפות גשם זכות נוקשות על חלוני
נוטפות מתריס לתריס כמו יהלומים
ומבעד להן נשקפת תמונה מטושטשת
בגוונים של אפור אפלולי
הגג האדום נמרח כמו צבעי שמן
ומאחוריו אפור אינסופי
העץ לצדו נכנע למשב הרוח
וכמוהו גם אני
רוח קרירה חולפת דרכי
בין כנפיה כולאת מחשבותיי
ועפה הלאה הרחק
הן מוחלפות במנגינת החורף
המנגינה היפה ביותר-
כשטיפות נוקשות על חלוני
הרוח שורקת באוזניי
והרעמים פורטים על ליבי.
ואז הגשם נפסק והתמונה מתחדדת
הגשם נפסק
האופוריה נגמרת.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה