אליהוא מצטרף לאספנים שסיימו את קנייתם אך עדיין אינם בשלים לעזוב. הם שקועים בדיווחים חמים מהשטח, מה נמכר במכירה הפומבית האחרונה, מי קנה מה ולמה, תלונות על סוחרים חמדנים, במדור הפלילים מדווח על סחורה גנובה שיש להישמר מפניה. אף אחד לא ממהר. דוד חוזר על המשפט הקבוע שלו: "חיכיתי תשעה חודשים כדי לצאת לעולם, אז למה למהר עכשיו?".
אני יושבת בצד. הם לא זקוקים לי ואין לי מה לתרום לשיחה. אני רק מקשיבה.
היום דוד מספר את הרכילות הטרייה: סוחר חרדי מבני-ברק מכר ספר קודש יקר ערך לסוחר חרדי ירושלמי. אחרי זמן קצר עברה שמועה ברחוב החרדי שהקונה מתכוון למכור את הספר למדונה. החרדי מבני-ברק הזדעזע מהמעון המפוקפק שהספר עלול לקבל ודרש אותו בחזרה. הקונה טען שהספר שלו עכשיו והוא יכול לעשות בו כרצונו. בדין תורה נקבע שהספר יוחזר למוכר מבני-ברק, אך עליו להחזיר את התשלום שקיבל ולהוסיף פיצוי נכבד לקונה הירושלמי.
האספנים מתעניינים בסכום הקנייה ובסכום הפיצוי. אליהוא שואל באיזה ספר מדובר. אני מקשיבה לסיפור הסבוך הזה ושואלת את עצמי איך וממתי לעזאזל יודעים ברחוב החרדי מי זאת מדונה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
