נר התמיד
חוש התמצאות סולל את הדרך, כורח מציאות שווה כל ערך.
שיר מתנגן בוחש במילים, במעלה ההר נמשך שביל ושיחים קמלים.
הניגון לא פוסק גם המנגינה, מן ארשת שרירה שמא סיבה שבגינה.
עבר ועתיד מתחברים במהרה, מן קצב שכזה בוחל במידה ובמשורה.
מה עובר מה מתרחש בין השורות, מה הדליקה מה טיבן של מאורות.
האם לשאול במזלות האם לנבור בגורל, מה טיבו של המחר ללא מורל.
מעלעל בספר הספרים בוחן בכתובים, שט עם הדמיון עם אובדים ושבים.
התופת מחישה את ציר החיים, נקודות הופכות בועות ובורות רעים.
הרי ירושלים גם הר הזיתים, ערך של חיים גם זיכרון המתים.
צוק נחשול מאורה שמות מיני טבע, עבור עם עתיק יומין מאורעות נבע.
ירושלים אל דמי לך נבקש, נחיל הדמעות יבש לנוכח פתלתול ועיקש.
סהר ממכון שבתו מבכה, גם רחל באפרתה תבקש לבן מדוכה.
מדוע לועו של כבשן טרם כבה, מדוע ערפילים שחו ומזור לא בא.
צלילי החליל מן האתמול הרחוק מימים, החזון בושש גם נגוז או משמים.
המשחית האפל לא בוחל בבית תפילה, אינו חש ברוח בחשבון או מחילה.
מה יקר מן השחר שיותר לא יפציע, מה נכון מן האור ונחמה מציע.
גולם אינו מוחה דמעה או שוחר לבאות, הוא שלב בהתפתחות ולעיתים לא נאות.
עת היא תפנית אל אורו של מחר, עת היא דממה דקה באורו של שחר.
שחר בושש כי אין מלינים מת בירושלים, סתימת הגולל עם נחוש לא בן כלאיים.
מה לכם לבכות את נחל אכזב, חפשו דרך ועוד דרך ולא שביל כזב.
אמונים על המישור תחושו לעיתים, חושו את הטעם חדלו להיות מלעיטים.
איתי מלבנון כלה כך שורת הכתב, כמו לצאת במחולות בצלו של האטד.
העונות נשנות ומחוללות תחליפים, לא בוחלות באחרת ומבקשות תעדיפים.
הצד האחר לא ישתנה ויחדל מן הדם, השחר בוקע מן המזרח ושכווי נדם.
לבקוע זו אמת המים שאין לה קצה, לשקוע זו שוקת שבורה מעט ממחצה.
שורו אל האתמול הרחוק של ישמעאל ועשיו, קחו אוויר צח טפסו מעלה כאן ועכשיו.
קוץ נטוע בחומר אליו הוא קשור, האזמל נטוע ביד האמן בליבו אישור.
בני עוולה וחושך גם שקר מתמיד, ימעדו מאור נגוהות לנוכח נר התמיד.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
