שבילי עפר
רוחות וגשמים, גם סערות וימים, מקלפים ומנפצים, עם אבק וכתמים .
בקיע ועוד בקיע, המיה מתוך סלע, צלילים דקים, קול עמום שנבלע .
כרשתית עין, כפלומה רקומה, האוויר מחבק בערגה, גם הומה בה מהומה .
היא תחוש, בלחישת הדמדומים, היא תכרע, לנוכח שמים שוממים .
תרמיל ומקל, גם שרביט קסמים, לא יניאו הדרך, נתיבות משכבר הימים .
חולות נודדים, נגנו את המנגינה, חרזו את השיר, בשרב גם בצינה .
תורו במשעולי דרך, בנחילי אבק מדבר, בחורש בקמה, בבקעה בשקע שנבר .
הטו אוזן, התירו רסן לנוכח חמה, עברו במעגלים, נצרו סוד קלעוהו בצמה .
נצרו גוף ולשד, כל שביב באמתחת , גם קול ניחר, גם אנחה גם נחת .
חולות מערב ומזרח, ירכתי צפון ודרום, הטו לב וכתף, מכול אשנב גם ממרום .
עת להכיל, עת גם להביע, עת לרקום גם לפרום, עת נפש להשביע .
גמל נודד, עפרוני מרחף ממעל, זרדים נידפים ברוח, הברות בכול שעל .
ניחוחות של סוד, מבקשות להסיר הלוט, האבק מליט בם, גם מניחם לקלוט .
ראש ושיער, כמו עצים ויער, תוכן כרוך ברעלה, כמותם עלמה ונער .
דרך ושביל, שושנת מים ונופר, דבורה עוקץ ודבש, דרך החיים שבילי עפר .
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
