אני תמיד אהבתי לרוץ.
להרגיש את הרוח חובטת בפנים, שורקת באוזניים.
זה תמיד גרם לי לתהות, למה לעייף ככה את הגוף? למה בכלל להשקיע את המאמץ ולרוץ?
בגלל שזה כיף.
לרוץ עד שאתה לא יכול, עד שאתה כבר עובר את גבול העיפות ופשוט רץ.
ובסוף... כשאתה מגיע למקום שאליו רצית להגיע. אתה מבין כמה רצת.
ואז אתה מתעייף.
להרגיש את הרוח חובטת בפנים, שורקת באוזניים.
זה תמיד גרם לי לתהות, למה לעייף ככה את הגוף? למה בכלל להשקיע את המאמץ ולרוץ?
בגלל שזה כיף.
לרוץ עד שאתה לא יכול, עד שאתה כבר עובר את גבול העיפות ופשוט רץ.
ובסוף... כשאתה מגיע למקום שאליו רצית להגיע. אתה מבין כמה רצת.
ואז אתה מתעייף.