כשהתעוררתי באחת בלילה והוא לא היה לידי במיטה חשבתי שאולי הוא שוב לא הצליח להירדם וקם לקחת לו משהו לשתות. התחפרתי בתוך השמיכה וניסיתי לחזור ולישון אבל השינה לא חזרה וגם לא הוא. קמתי וניגשתי למטבח. הפלורסנט הלבן בתקרה פעל אבל הוא לא היה שם. גם לא בסלון. הוא היה במרפסת, עומד בשיווי משקל על המעקה עם שתי ידיים פרושות לצדדים. אני לא יודעת אם העיניים שלו היו פקוחות או עצומות כי ראיתי רק את הגב שלו מואר באור שיצרה נורת הפלורסנט של המטבח. דלת הזכוכית של המרפסת הייתה סגורה. הוא בטח יצא אל המרפסת, סגר את הדלת אחריו, טיפס על השולחן הקטן במרפסת ומשם עלה לאט, רגל אחר רגל על המעקה הדק של המרפסת של הדירה שלנו בקומה השבע עשרה ונשאר לעמוד שם. ידיים פרושות לצדדים, שיער מתבדר ברוח ונרטב מהגשם שירד.
"תראי, ממש הזעתי בלילה" הוא התמתח במיטה. השמש בחוץ שלחה קורים של אור בגרגירי אבק מנצנצים דרך חרכי התריס בחדר השינה שלנו "כל הבגדים שלי רטובים, וגם השיער."
"אולי זה וירוס" אמרתי לו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
