ראשית, תודה על הסיפא של דברייך.
וברשותך אכתוב מספר מובאות. (כולן מ"פרקי אבות")
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר,
הוּא (הלל הזקן) הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוֹר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד,...... וְלֹא כָל *הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה* מַחְכִּים.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, *הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת*. -
תְּקוּפוֹת וְגִמַטְרְיָאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה.
אני מסכים, בהחלט, להשגות שלך.
אולם היום יש נהירה (מטעמים אלה ואחרים) לשמוע הרצאות של רבנים, ופעמים רבות שהשומעים אינם בקיאים כלל בתנ"ך\ תלמוד וכיוצא בזה.
נובע שלעיתים קרובות רבנים מסוימים מוצאים להם כר נרחב להעביר פרשנות אישית (שאני לא שולל, רק חשוב לבדוק מה מאפייני הקהל ) שמטרתה למשוך את השומע ואין לך דבר טוב וקל מאשר להשמיע פרפראות וגמטריאות (החשובות כשלעצמן) שהן טפלות ביחס לעיקר – שהוא ההסבר הפשוט של המקרא בלשון בני אדם, או אירועים אחרים כפשוטן.
רבים מהמרצים\רבנים מדלגים על החלק הראשון של פרד"ס וקופצים ישר לדְּרַש ולסוד, ושם כבר אפשר "להתפרע" כי הציבור מחפש דברים מעניינים וחדשים ופלאי פלאות, ומכיוון שהציבור אינו בקיא במכמני הזוהר והקבלה ואפילו לא בפירוש המלבי"ם, ומעט מהאנשים – אם בכלל – יוכלו לסתור את דברי המגיד. אז ניתן לחשוב שהדברים הם מהכתובים.
אבל לא כולם, כמוך, בתיה, בעלי השכלה ורחבי אופקים, וזה הנפקא מינה שעושה את ההבדל שעליו יוצא קצפך – ובצדק רב.
כבר נתקלתי בשאלות כמו "אבל הרב הזה אמר כך, והרב הזה אמר אחרת" באותו עניין, ואח"כ מסתבר שרוב ידיעותיו של אותו רב (ואני אומר בזהירות וללא הכללה) מסתכמות במסגרת מצומצמת של גימטריאות ופרפראות, ומעט סיפורים המושכים את הלב, אך אינן מביאות את השומע לכלל מעשה, קרי: הבנת הנקרא והמקרא הפשוטים. ופעמים שמנסים ל"הקפיץ" את עם הארץ בשלוש מעלות - ישִירוֹת לדרגת חסידות. ואין זה נכון כי יש שלבי ביניים הכרחיים. כפי כל לימוד לאו דווקא תורני.
לכן יש חשיבות לעניין של "עשה לך רב".
רב שאינו מוכן לשמוע פרשנות אחרת אין בו תבונה רבה, שהרי לולי מגוון הסברות והדעות לא היה לנו תלמוד בבלי ולא רמב"ם וכל כיוצא בזה. ומחובתו של הרב להביא את מקסימום מגוון הדעות של פרשנים אחרים, כדי שלשומע בר-הדעת תהיה גם אפשרות מחשבה משל עצמו.
ההפך הוא הנכון ! הרב צריך לשמוע. אך אינו חייב לקבל. ומשהחליט שלא לקבל, ייתכבד נא וייתן את נימוקיו לשכנע את מעלה הפרשנות החדשה.
אז נכון שיש דברים שבשיטה האורתודוקסית אין מקום "לכפירה", אך אין זה אומר לא לשאול. כי מטרת השאלה אינה כדי להקניט או לקנטר, אלא ללמוד. ואין הקפדן מלמד.
שהרי השואל יישאר עם תהיותיו, והרב עם דעותיו ושניהם יצא הפסדם בשכרם.
אכן דברי תורה נועדו לחבר לא להפריד, לקרב לא להרחיק.
כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
