חיים סמיאטיצקי (1908–1943), יליד פולין, למד בישיבות הליטאיות וב-1932 בערך התיישב בוורשה. ב-1935 פרסם את ספר שיריו הראשון ביידיש "ידיים פשוטות", וב-1938 את הספר השני ביידיש "אגלי טל". ב-1939 זכה בפרס על-שם י"ל פרץ מידי "מועדון-פֶּן" של הסופרים והעיתונאים היידיים בפולין. עם פרוץ המלחמה נמלט לווילנה, ובה הוא נרצח כעבור כמה שנים, בימי חיסול הגטו.
החלטתי לתרגם כמה משיריו, שהיו חדשניים בשעתם. קטע של אחד משיריו שפורסם בעיתון היידי הוורשאי "היינט" בערב ראש השנה 1934 אני מביא כאן לפניכם. מי שירצה לקרוא עוד כמה משיריו המתורגמים, מוזמן לבקר באתר שלי בדף השירים של חיים סמיאטיצקי (בלשונית: פרסומים -> תרגומים):
<x>tled/cz2m
תפילה
רואה אני אותך, אלוהים, בכל מיני צבעים,
כמו קשֶת.
ובכל מקום שרק נוגעים,
ידך בכל הגוונים פושטת.
על דרכִי בעולם,
המוסתרת במכאוב כמו חוט תיל,
תְּלה דגלון, לבן, באמצעות ידְך,
לסימן שאני הולך, לכל הפחות, בארץ של ידיד.
מדי יום ביומו בכל הרחובות
מובילים אותי אליך, רק אינני יודע לאן ומניין.
תְּלה דגלון, לבן, שיתנפנף במתינות
כסימן לבניינך.
בוא, ביתי פתוח לכל הכיוונים.
לשם מה לתעות אליך ולהיות מובלים באף,
על השולחן אכין ארוחה לסבלי הבודד
אז תבין, מהו להיות אדם בארץ.
*****
אלוהים!
כשהתחלתי להתפלל לפניך,
עדיין נשק הליל את שפתיי;
וכשסיימתי, כבר היום
החוויר באישוניי;
ואנשים הלכו לשאוב מים
מדלי הבאר.
ואני, חשבתי: את כל זה, – העולם
בראת בשבילי.
ואני בשבילך אינני עושה דבר.
אין לי בניין לקחת ממנו דלי;
אין לי בית בשביל מי מים להביא.
אתה ביתי – אביא את עצמי אליך.
החלטתי לתרגם כמה משיריו, שהיו חדשניים בשעתם. קטע של אחד משיריו שפורסם בעיתון היידי הוורשאי "היינט" בערב ראש השנה 1934 אני מביא כאן לפניכם. מי שירצה לקרוא עוד כמה משיריו המתורגמים, מוזמן לבקר באתר שלי בדף השירים של חיים סמיאטיצקי (בלשונית: פרסומים -> תרגומים):
קישור חיצוני • www.b-klibansky.com
http://www.b-klibansky.com/#!untiתפילה
רואה אני אותך, אלוהים, בכל מיני צבעים,
כמו קשֶת.
ובכל מקום שרק נוגעים,
ידך בכל הגוונים פושטת.
על דרכִי בעולם,
המוסתרת במכאוב כמו חוט תיל,
תְּלה דגלון, לבן, באמצעות ידְך,
לסימן שאני הולך, לכל הפחות, בארץ של ידיד.
מדי יום ביומו בכל הרחובות
מובילים אותי אליך, רק אינני יודע לאן ומניין.
תְּלה דגלון, לבן, שיתנפנף במתינות
כסימן לבניינך.
בוא, ביתי פתוח לכל הכיוונים.
לשם מה לתעות אליך ולהיות מובלים באף,
על השולחן אכין ארוחה לסבלי הבודד
אז תבין, מהו להיות אדם בארץ.
*****
אלוהים!
כשהתחלתי להתפלל לפניך,
עדיין נשק הליל את שפתיי;
וכשסיימתי, כבר היום
החוויר באישוניי;
ואנשים הלכו לשאוב מים
מדלי הבאר.
ואני, חשבתי: את כל זה, – העולם
בראת בשבילי.
ואני בשבילך אינני עושה דבר.
אין לי בניין לקחת ממנו דלי;
אין לי בית בשביל מי מים להביא.
אתה ביתי – אביא את עצמי אליך.