כבד.. האצבעות כבדות על המקלדת אבל מקלידות במהירות.
הכיסא נמוך מידי ובגלל זה אני חייבת להזדקף כדי שהאצבעות יוכלו לנוע במהירות הרצויה.
תפילה מוסלמית נשמעת, היא קרובה. כנראה איזה מישהו משמיעה אותה בדיו שברכב שלו בלי סיבה מוצדקת. זה יכול להיות גם שיר. אני לא ממש מבדילה אין השניים.
הדת מקרקרת על כל הדברים שצריך לעשות כדי להתייחד עם אלוהים. קראתי פעם שהארה זה שאתה מחוסן מפני כל הרגשות. לא.. משהו כזה. אולי הבנתי את המשמעות אבל לא הצלחתי להוציא החוצה. זה כמו שאני יודעת בדיוק מה קרה באותו ספר ואני מנסה לספר אבל הכל מתערבב לי. זה לא מובן. אני בת אנוש לא מובנת. חוסר ההתחשבות בכך .. עזבו. הטבתי החצה. נקטע לי חוט המחשבה. מחשבה אבודה שלעולם לא תחזור. תנחומיי.. אבל האם אני באמת מתכוונת לאותה מילה? אתם יודעים, אני מרבה לחשוב "דרך המקלדת" כמו שאני נוהגת לומר. עכשיו אני מתקופפת מעט כמראה שאני שקועה בכתיבה אפילו שלפני שנייה היה שקט. הנחרצות של הנקודה הדהד בחלל ואיש לא שם לזה מלבדי. גם דגש על הרווח מוגזם לפי דעתי אבל ככה זה, לא? מחיקה, עריכה. כדי שהכל יראה נקי יותר, לבן יותר סטרילי יותר.
אני שונאת את זה. את הסטריליות. אתם יודעים(פעם שנייה שאני אתם יודעים-כולל זה זו הפעם השלישית- אני שמה לב לדברים מוזרים. פריטים קטנים שנעלמים מעיני אחרים אבל עם זאת זה לא ממש מפריע לי. למה לתת לפריט קטן להפריע לך? תגיד לו שלום ותתרכז במילים כמעט חסרות המשמעות של המורה בעוד שאתה כבר קראת הכל בגלל השיעמום המוחלט בשיעור.-) צריך לסגור את זה מתי שהוא..
בעיני השקט כמעט מבורך. רק כמעט. הוא מנחם ומרגיע לפעמים אך גם מלחיץ. יש לי דעות חלוקות כמעט לגבי כל דבר, ולאלו שאין לי אני כמעט אובססית לגביהם. שוקולד, פיירי טייל, עיפרון ועבודתו על הנייר.
אני לא מרבה לצייר בצבע אתם יודעים(4) רשרוש המפתחות שם קץ למחשבתי. רציתי להסביר לכם למה אבל.. טוב, ההסבר נמוג. משהו עם עולם חסר גוון. לדעתי, אני אוהבת לראות אנימה בגלל הקסם שבא, הקסם שאני כל כך רוצה. כמעט אובסיסית. והנה זה שוב, כמעט אובססיבית אבל אבל יכולה לנטוש את זה בכל רגע. אמא טועה, אני לא אובססיבית. עד כמה שאני רוצה להיות אובססיבית לגבי הלימודים, פיירי טייל ומתרות שיש לי בחיים אני לא. אני פשוט לא מסוגלת. אני רוצה ללמוד הכל ובאותו הזמן לא כלום. עכשיו כשאני מעלה את זה כמעט תמיד חשבתי שאני מורכבת מכמה נשמות, שכן ככה זה סיפק הסבר לסטירות שבי אבל אולי אני פשוט נשמה אחת? אמרתי לאמא פעם שאני לפעמים רואה את הנשמה שלי כמסדרון לבן אן מערה שחורה ואין סופית. זה לא נכון, אף פעם לא התעניינתי באיך נראת הנשמה שלי. תמיש הנחשתי שזה מן כדור כזה עם הילה קטנה. לא יותר. או אולי נשמה של זאב. אתם יודעים, אני מרבה לראות בעלי חיים בבני אדם. זה נחמד, כמעט כמו משחק ועד כמה שזה נדוש אף פעם לא הסתכלתי על עצמי בצורה כזו. מרכבה. זו צורה אנרגתית שהיא הכל ולא כלום. משהו מוסבר שאי אפשר להסביר. אני יכולה להבין את זה. אבא אומר שמשה רבנו היה קרוב לזה, עוד לא שם ב100% ותראו לאן הוא הגיע. אבא שלי רוחני אבל.. גם לא. הוא לא לובש גלימה או כל דבר אחר. הוא לובש בגדים רגילים, טוב, החולצות שאני והאחיות שלי הכנו לא בדיוק נורמליות אבל הבנתם את העיקרון. לא, לא הבנתם. אני הרי בן אדם שלא יודע להסביר, נכון? לא יודעת להוציא את המילים בקול, הסבר מפורט וארוך כמו שמופיע כאן. אבל אני מתפזר, לפי החישוב הדי גרוע שלי דיברתי על 13 דברים שונים וסתם שתדעו, סתם שלפתי מספר. הייתי הולכת יותר בכיוון ה7 או 9 אבל לא יותר.
וכן, היי. היי, שלום ולא להתראות! למה? בואו נתראה מתי שהוא. אני מרגישה שתם באמת מקשיבים לי לשם שינוי. אולי עברתי משהו בעצמי, אולי התבגרתי.. אבל, עכשיו כשאני כותבת כאן משהו אני כותבת לעצמי. כבר לא בוער לי לדעת מה אנשים חושבים על הכתיבה שלי. וזה נחמד. נחמד לי עם עצמי. אני לא צריכה יותר, נחמד זה מספיק לי^^
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה