לא עבר זמן רב לפני שהצליל נעלם. שריקה חרישית שהתמוגגה לאיטה. נשאר רק קול מהפנט המהדהד במרחק.
הציפור חלפה מהר מידי בין הענפים והסתבחה בשיח. ביש מזל. הטורף הגיע מהר, ניצב בעמדתו, נהם והתכונן להתנפל בקריעות בשר חסרות רחמים על היצור חסר הישע. הוא קפץ על הציפור ולאחר כמה ציוצים חרישיים היא השתתקה.
הטורף עזב את המקום מרשרש בין העלים היבשים של הסתיו, מותיר אחריו כמה נוצות בלבד.
הצעקה הייתה מחרישת אזניים. העיניים ראו במטושטש, הראש הסתחרר. תחושת בחילה עלתה בגרון.
אני באוויר. אני תלוי באוויר. פקחתי עיניים לרווחה וניסיתי לראות. יש כיסא מעץ מתחתיי ומנורה מהבהבת בצד החדר על שולחן רעוע. אני מזיז את ידיי מילימטרים אחדים. הן מתחכחות האחת בשניה. איני מצליח להזיז אותן עוד, הן קשורות.
אני מרגיש תחושת מחנק. משהו מפריע לי, משהו לא קשורה. אני מזיז את רגליי אך ללא הצלחה. הן קשורות גם כן.
ראשי כואב. אני פותח את פי, מנסה לדבר, אך כל מה שיוצא זו יבבה עלובה.
נשמע צליל של חריקה. אני מנסה להזיז את ראשי לצד ומרגיש כאב בלחיי. כאילו עוברת בה סריטה עמוקה.
נשמע קול צעדים מרשרש הדומה לעלים יבשים הנרמסים ע"י בעל חיים גדול.
נשמעת שריקה חרישית המהדהדת במרחק. נוצה חולפת על פניי באיטיות. נהמה שקטה מאחורי.
אני מתפתל וצווח צלילים מקוטעים עד שלאט, לאט הכל נרגע.
איני שומע דבר,
איני מרגיש דבר.
מה שנותר הוא השקט.
9.10.2014 יום חמישי, חופש סוכות
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
