עכשיו ואז, אני בוכה מאושר.
מסתכל על הכוכבם העייפים..
עכשיו ואז, אני מסתכלת בחיוך,
אל הענפים הנעים בשקט.
בכל הימים, שבהם ביתי,
ללא שום סיבה, בקיר המולף.
בכל הימים, בהם אני ישנתי,
ולא דיברתי עם אף אחד..
זמן מבוזבז, על חלומות אבודים.
חלום מבוזבז, על סיכויים קושלים.
סיכוי מבוזבז, לדבר שלא יקרה
ומעולם.. לא קרה..
זו אשמת הכוכבים, שגילו לי דברים כוזבים.
גם הירח והלבנה, בואו נטימה בתוך החשכה..
שוחה במורד הזרם, ועולה במהירות.
מביטה אני אל השמש, רואה רק כדור וחוט.
בוכה אל השמיים, אך הם לא שומעים טיפילתי!
רוצה רק עוד מעט זמן.. כן. אותו הזמן שביזבזתי..
בבהיה בקירות, במחשבות, דמיונות, רצונות שלא יכלים להיות. בנשמה שנשמכת לאין סוף וחדר הלכן והמסדרון השחור שכל כך מוכרים לי. לעצב המדומה ולשמחה, לקסם ולגאווה ומעט בשקט שנשאר..
אם רק יכולתי לשלטול בזמן, במשהו
הייתי קוראת לזה קסם.
אך זה חלום מבוזבז.
על זמן שאול.
**:
לא, לא קרה לי כלום, אני פשוט עצובה. ראיתי את השורה הראשונה ופשוט כתבתי משהו.,אין צורך נואש לתגובות שלכם כפי שהיה בעבר, אם תגיבו אז אני שווה משהו. לא זה לא נכון. אם אני שווה משוא אז בסדר, אם לא אז לא. מה הביג דיל? בכל מקרה, אני בסדר גמור. אני מאוד מבואסת בגלל משהו דפוק ומטופש מתחלחילה אבל לא צריך להתרגש מזה יותר מידי, נכון? כן. הכל יהיה בסדר.. איך שהוא. אתם יודעים, אני לא אופטימית ולא פסימית, אני שניהם. אני לא שייכת לצד אחד אלא לשני הצדדים, נכון?
בני אנוש שאני מכירה עושים עניין מזה שיש לי אח שמעולם לא ראיתי ואין לי כל רצון בוער לראות אותו. מבחינתי הוא לא קיים. דרך הגב, אם אתה לא רואה משהוא זה לא אומר שהוא אינו קיים.
אני גרה בתוך כלא מחשבתי, חשבתם על זה פעם איך אפשר לטרץ כל משפט שיוצא לכם מהפה בעזרת משפט הסברה פשוט? אני גרה בתוך כאוס מחשבתי, אני מרגישה שאני צריכה לחיות בעולם אחר והעולם הזה כאן מכיוון שמישהו רצה ככה. אני אוהבת לחשוב שיש עולמות מקבילים, ככה שבאחד מהם יש קסם אז אחד מהשיכפולים נהנה לו עם עולם קסום. אני מקווה.
אם אני אדבק למחשבה הזו אני איה מטורפת. זה ברור לי, יכול להיות שהמטורפים הם אנשים שלא יכלו להסיג משהו מסויים? יכול להיות שהתמימות המזוייפת הזו ומעט הילדותיות שלי וגם האןפי שאולץ להיות רגועה יותר מגן עליי מהטירוף? תהיות ועוד תהיות וזה בכלל אמור להיות שיר נחמד כזה. מישהי אמרה לי שכל הציורים שלי עצובים. לפחות האחרונים. דווקא כשאני מנסה לצייר משהו שמח יוצא לי משהו עצוב. מישהי פעם אמרה לי שיש לי צד אפל ואיזה כיף לי אבל אני תוהה מה אם אהיה אפלה, מה יקרה לי אז? אני אשתנה, אהפוך למטורפת אבל זה אוחז בתוכו את הסיכיי הקלוש לקסם אך אוותר על כך. אני לא חפצה עוד בקסם. התגברתי על זה מזמן. או במהלכת כתיבת הקטע הזה. סילחו לי אך זו הפעם הראשונה שיצא לי לכתוב משהו כזה. הקול שלי מראשי נשמע לי עייף ומעט אפל ובגלל זה אני אפסיק וגם מכיוון שאני רוצה להמשיך לבהות בענפים שמתנוענעים ברוח הקרה, זה נחמד אתם יודעים. לא לעשות דבר ועם זאת להמשיך לחיות, זה מעלה במוחי הרבה מחשבות.
שתהיה לרם שינה ערבה ואני לפני יומיים התחלתי ללמוד לנגן בגיטרה. הצעד הב זה לחסוך כסף לכינור ואז תופים אבל עד שאצליח זה יהיה מאוחר יותר אבצ עכשיו אתאמן בכינור.
נ.ב- תופעה חוזרה אצלי נגני גיטרה- אחרי כמ שנות נגינה קצות האצבעות מתקשות בגלל הלחיצה החוזרת ונישנת על המיתרים. ההסבר סיפקתי בעצמיעל ידח היגיון פשוט וספרים.
הזיכרון שלי דפוק, אני אוהבת אך זה. כמעט נרדמתי בשני שיעורים וזו הפעם הראשונה שיש לי שיעורי בית באומנות אז.. כמו שאמרתי, לילה טוב.
וכן, אתם לא חייבים להגיב.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
