במשב רוח קל,
בניגון של ציפור,
בליטוף מחמם,
וביופי.
בנעימת חלילים,
במגע של שפתיו,
בלחישת מלאכים,
ללא אופי.
במילת אהבה,
בקולות של שנאה,
בפרח פורח,
בלי דופי.
בפחד גובר,
באומץ ניכר,
בעוד סתם משפט
פילוסופי.
אין כאן כל קשר
בין המילים.
החיבור בעצמו
קצת צולע
אך מי כאן קובע
מי המחליט?
בוודאי
לא ההוא שתובע
מילותיו של אדם
לא מתפרשות כרצונו
מבטיחה, חברים.
ונשבעת.
הסיקו, פרשו כרצונכם
לא אחליט.
את רצון האחר
אין לדעת.
שירתו של אדם
נשארת שלו
אך משמועתה הכללית
מתחלפת
כיוון שלכל אחד
יש אופי שונה
וכל מוח תופס
קצת אחרת.
רק דבר אחד
אציין ברשותכם.
עוד דבר שאוסיף
ואומר:
הקטע הזה נכתב מאוחר.
מאוד.
---
אישית, אני שונאת שלוקחים שירה של מישהו ומפרשים אותה.
שלא תבינו אותי לא נכון! אני עושה את זה כל הזמן. ואני חולה על מטאפורות ועל המילים בין השורות.
אבל מצחיק אותי שאנשים יכולים לקחת כל דבר שהוא בגדר שירה, ולעשות ממנו סיפור גדול.
אז השיר הזה די צוחק על זה.
מה שהופך את זה רק ליותר אירוני. כי כדי להבין את זה, צריך בעצם לנתח את השיר..
הו, כמה אני אוהבת אירוניה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
