פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 486 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-2 חודשים כלוב של עצמות. זאבה~
ברק האיר את השמים ורעם נשמע, דפיקותיו הקצובות של הגשם על גג המרתף הקסימו וריתקו אותה. לפתע, נשמעה דפיקה בדלת והיא נפתחה. בפתח הדלת עמד דניאל, כנפיו היו רטובות ושערו הזהוב דבק לראשו השחור.
"קיבלת חבילה," אמר וזרק עליה את החבילה. היא תפסה אותה ופתחה במהירות. בפנים הייתה.. היד שלה? כן.. היד שלה!
הוצאתי אותה בזהירות והתבוננתי בה, הבשר כמעט מעל העצם הלבנה ואצבעותיה היו רק עצמות לבנות וקרות.
"זו היד שלך?" שאל דניאל.
"כן," עניתי והנעתי את יד המתכת שלי.
"לא היית צריכה לעשות את זה, היית צריכה לתת לי למות." אמר
"למה אתה כזה? אתה לא איבדת יד! מה יקרה לי אם אאבד אותך? האם איי פעם חשבת על זה? מה יקרה לי בעולם חסר הרחמים הזה? אנחנו אחים דניאל, גם אם רק לך יש את הכנפיים!" צעקתי עליו בעוד שדמעות עולות בעיני. הוא התקרב אליי ללא רחד וחיבק אותי בחום.
"אני יודע לאו. גם שמך האמיתי אינו נודע לך וגם כנפייך נלקחו ממך. אני משתתף בצערך." לחש באוזני באותה שנייה דחפתי אותו ממני.
"מה זאת אומרת שכנפיי נלקחו ממני?" דרשתי לדעת. ברק הבזיק ורעם הרעים.
"אני מצטער," לחש והשפיל את עיניו. "אבל.. אפילו אני לא יודע."
"מי כן?" דרשתי במהירות. "מי כן יודע?"
"לאונרד, בבקשה ממך. עזבי את זה." התחנן אחי. כנפיו הענקיות היו שמוטות על הרצפה, פניו מושפלות ושפת גופות-הידיים שהתלטלו בחוסר מעס מצדי גופו, רגליו השריריות שנראה כי עומדות לקרוס בכל רגע וגופו השרירי שנראה כה שברירי עתה- כל אלה אמרו כאב אדיר, חסר מעצורים. אך.. אך באותו הרגע מוחי לא ממש פעל, הכעס פעל במקומו.
"מי?" דרשתי לדעת. "מי??"
"בבקשה.." התחנן
"מי?" שאלתי בקול שקט וקרסתי על ברכיי. דניאל היקם אותי והעביט בי בעיניו שתמיד היו חכמות ועתה היו כואבות כל כך..
"את יקירתי," אמר מישהו מאחוריו ודמות הופיע מאחוריו. דניאל הסתובב במהירות והחל לזמן את חרבו אך אותה הדמות קטעה אותו בחוסר נימוס.
ברק הזביק והעיר את הדמות לשבריר שנייה אך עיניי קלטו כל פרט ופרט ממנו. עורו היה חיוור, כמו חרסינה, גופו הדקיק התעטף בגלימה שחורה ועתיקה. ידיו היו ארוכות ודקות וכך גם רגליו אך משהו בחזותו, בפניו המאורכות, בעיניו האטומות ופיו הדק והאכזרי הזהיר וסקרן אותי באותו הזמן.
"מי אתה?" שאלתי והטתי את ראשי הצידה, כמו שאני תמיד עושה כשיש לפניי מצב בסובך או משהו לא מובן.
"רוצי," אמר דניאל.
"מה?" שאלתי בטמטום.
"ברחי! רוצי!" הוא צעק ודחף אותי לעבר הדלת שנטרקה ברעש באותה שנייה.
"מי אתה?" דרשתי לדעת ועמדתי מול הדמות המשונה
"אני קרוי באלפי שמות, אך אני מעדיף את הריפר." אמר הדמות המוזרה.
הריפר.. רק שמעתי סיפורים עליו. נאסר להעיר אותו.. הוא מתואר כמלאך הנופל הראשון וכששמו נאמר.. בדרך כלל כל הקרובים של אותו אדם נרצחים.
נראה שהוא קרא את מחשבותיי כי חיוך רפאים ריחף על פניו.
"רוצי," לחש לי אחי. "בבקשה, עופי מכאן."
אני לא יכולה רציתי לומר אך לפתע חום גופו נעלם ומשב רוח קפוא חלף לידי. הסתובבתי במהירות וראיתי אותו משופד. ראשו היה מרוסק.. בחזהו הייתה נעוצה.. הייתה נעוצה.. גולגולת שחורה..
"מה..?" שאלתי בפחד טהור.
"אל דאגה יקירתי," הוא לחש באוזני. צמרמורת עברה בגבי וחשתי בחילה אך הייתי נחושה בדעתי לא להראות לו את חולשותיי. "הוא מת מוות מהיר."
רציתי לצרוח ולהרוג אותו אך לא יכולתי לזוז. הוא התרחק ממני בצעד איטי וסקר אותי במבטו בלי בושה.
"ילדה טובה," הוא אמר ואז החושך סגר עליי מכל הכיוונים. הייתי כלואה בתוך ראשי.
אחרי רגע יכולתי לראות דרך עיני, לשמוע ולהריח אך לא שלטתי בתנועותיי. ה.. יצור השפל הזה צחק במלוא עוזו ואחרי רגע ענן שחור הקיף את שדה הראייה שלי ונסע אותי אל מקום אחר.
הרגשתי שאני מרחפת.. מה?
ראיתי את אחי, דניאל ובטיפשותי חשבתי שגם אני מתה אך עיניו.. הם לא היו שם. עורו השחור הבריק מזיעה בניגוד לשערו הזהוב שנראה כאילו ריחף באווריריות.
"דניאל..?" שאלתי והוא הפנה את עיניו הריקות אליי. רגע.. מתי הם חזרו לתוך ארובות עיניו?
"אהה, אחות מתוקה.." הוא אמר. ולפתע הבחנתי בזעזוע שכל הנוצות בכנפיו מרוטות וכל דבר שנשאר מהם אלו רק עצמות מסכנות שנגזר עליהם לחיות כך בבושה. רגע.. הוא לא מת?
"לא.. אני חיי כעת בין לבין. אני עדיין הייתי חיי כשרצת את בין זרועותיו של היצור הזה.. בוגדת עלובה!"
"מה?!" לחשתי בזעזוע. "מאיפה הקרצת את זה? הוא חטף אותי!"
"בטח אחות קטנה.. את יודעת, את מאוד.. ראויה להיות אחותי הקטנה.." לחש בחיוך מזוויע
"מה?" לחשתי בזעזוע. למה הוא אומר דבר כזה?
"קדימה! שאלתי מי אני עכשיו!" צחק אליי אך כשלא עשיתי כמצוותו הוא לפתע הבליח מולי, תפס את לסתי והכריח אותי להביט בעיניו. השפלתי את עיני עד שסטר לי ואז הבטתי אל תוך עיניו הריקות ונרתעתי בבהלה ממה שראיתי שם.
"כן.. בדיוק אחות קטנה.. זה מה שאני, זה מה שהפכת אותי אליו!" צעק ואז נזרקתי מתוך אותו.. מפגש אל תוך החדר האפלולי שבו הייתי כלואה. גררתי את עצמי אל הפינה ובכיתי בשקט.. ייחלתי לעצמי להיעלם, להימחק מהקיום האומלל שבו הייתי שרויה.
הרגשתי יד על גבי אך לא התייחסתי עליה. יכולתי לנחש של מי היא. אחרי כמה זמן היד נעלמה ואני שקטתי. כשעשיתי זאת שמעתי נשימות איטיות מהקצה המרוחק של החדר וראיתי את הריר מביט בי בסקרנות. באותו רגע רציתי לרצוח אותו.. זה גרם לו לחייך ואני לא יכולתי לעשות כלום.
"בואי," הוא אמר ובעל כורחי קמתי וישבתי לידו. הוא הביט בי, הרגשתי את זה אך מבטי היה תקוע ברצפה.
"הביטי בי.. אחות קטנה." הוא לחש וזה גרם לי להרים את ראשי במהירות ולרק שבריר שנייה ראיתי את פניו של אחי. לא הרדופות וה.. מזוויעות אלא המוכרות והנעימות.
דמעה עמדה בעיני וירדה כל הדרך אל הלסת ואז.. ואז היא פשוט עמדה שם.
"לכי לישון," הוא לחש ונגע במצחי. אפלה קסומה לקחה אותי מן גופי האומלל ונתן לי לשוטט בעולם חסר הגוון של המתים.
מי יודע, אולי עוד יום אחד אשכח הכל, אולי עוד יום אחד.. אפגוש את אחי. לא, ארצה לנקום את נקמתי. אך אני רוח. מה אוכל לעשות בנידון? כנראה שכלום אךל בכל זאת, רציתי לרבוץ באיזה מקום מבודד ולשקוע שם עד סוף העולם.
משום מה ידעתי שצורת הקיום הזו לא תחזיק זמן רב, היו לו תוכניות אחרות עבורי.. אינני בטוחה מי אך זה כבר לא שינה לי. חיי אינם שייכים לי, גופי אינו ברשותי ואפילו את הזכות למוות לקח ממני!
להתראות חופש, אם אי פעם היה לי ממך אצפה לך שוב בכליון עיניים. להתראות..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-2 חודשים קראתי את זה מוּמוּ
ברצף וחשבתי לעצמי 'מה אני אומרת על זה?'
זה יפה בצורה מוזרה שכזאתי.
אבל יפה. מאוד.
מאיפה בא לך הרעיון?
*יש לך כמה שגיאות כתיב שהתבלבלת בהן... מצטערת שאני קטנונית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-2 חודשים תודה^^ זאבה~
זה היה תרגיל באתר אחר. הדמות שלך מקבלת חבילה ומשם פשוט שמעתי את הגשם, תמיד אהבתי לתת לדמויות שלי את השם לאונרד, אני זוכרת שנתתי לאחד הדמויות שלי מראה מגניב כמו של דניאל רק בנקבה ומלאך האופל התגנב למחשבותיי והיד.. טוב, זה פשוט בא אחרי שהיא קיבלה את החבילה. הרי ראית שלא תיארתי את החבילה לפני זה.
ו.. השאר.. טוב, זה פשוט בא מעצמו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
