ימי אושר ושמחה באותו כפר קטן שבו היה נראה הכול רע,
ולא הבינו הם עד כמה טוב היה,
כמה הבנה וכמה סיפורים כול יום שימחו את ליבם ,
יום יום באותו מקום, באמצע חודש מאי מדיף ריחות טובים של פרחים בצבעי לבן וורוד,
פרחים שנופלים אל הקרקע ויוצרים אשלייה של חיים מושלמים.
במהירות מסחררת הקיץ מגיע הבריכה מלאה בצחקוקים ובשאג,
ורק הם מרגישים את רוב הילדים עומדים ומביטים בלעג.
לילה לילה בדמדום הראשון ,
הצרצרים היו מתחילים לצרצר ואז היה צלצול הטלפון מבציר על שעה שבה נוכל לדבר.
שעה שבה כל קול קטן היה מזיז מיתר בלב,
וכל חיבוק קטן היה מרגיע-לב אוהב.
כל אותם דיבורים קטנים,
שהיו משאירים צבע ורוד ולבן.
והנה הוא בה הרצון להרגיש חשוב,חכם,
לא תמים ולא מגושם.
והחיים בכפר היו ממשיכים,
לולא הבנה קטנה על חיים ממשכים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה