ראויה לשבחים.
בכל הנוגע לעמדת הקדימות המוחלטת לשלום חיילינו בזירה שבה המחיר היחיד בעל המשמעות הוא חיי אדם, עמדה זו שקולה לחוסר מוחלט של כבוד כלפי חיי האזרחים בצד השני. אמירה זו לא מקובלת עליי, אי אפשר לדון את צה"ל במונחים של חוסר כבוד מוחלט ואפילו כדי להמנע בכלל מטרמינולוגיה של חוסר כבוד לעם הפלסטיני ולדעתי אנחנו באמת מנסים למזער נזקים בהתאם לנסיבות.
אני ממש לא מסכימה בקשר לנטייה "הטבעית" להתעלם לחלוטין מאנושיותם של האזרחים בצד השני.לא כחלק משרשרת ההחלטות של המפקדים בשטח ולא ביחס הכללי בדעת הציבור.
באשר לכוח ההרתעה של צה"ל לצערי הרב זה חלק מהאמת העצובה של צה"ל הרתעה היא משחק מורכב והכרחי למרקם החיים פה. . אצטט חלק מן המאמר: "כוח ההרתעה אינו רק פונקציה של היכולות הלוחמתיות של הצד המרתיע, אלא גם של מוכנותו להפעיל יכולות אלה. לכן אפשר אולי לטעון שיש חשיבות אסטרטגית לכך שישראל תפגין מוכנות להגן על האינטרסים שלה גם במחיר פגיעה מסוימת באזרחי אויב חפים מפשע – שהרי אם לא תפגין ישראל מוכנות זו, ייפגע אנושות כוח ההרתעה שלה, לפחות בשדה שבו יהיו אויבים שיהיו מוכנים לנצל רגישות שכזו. אבל בדיוק משום כך חשוב שישראל תפגין מוכנות להגן על האינטרסים הלגיטימיים שלה גם במחיר של פגיעות קשות בחייליה שלה. שהרי אם לא תפגין ישראל מוכנות כזו, יידעו אויביה שכל שצריך כדי להביס את ישראל הוא לגבות מחיר משמעותי – אפילו לא גבוה במיוחד – מכוחותיה הלוחמים. הנזק ההרתעתי של העברת מסר שכזה יכול להיות חמור במיוחד. המסר שמעבירה מדיניות של קדימות מוחלטת הוא בדיוק המסר הזה – מסר שעל פיו החברה בישראל לא תוכל לשאת אבידות משמעותיות בנפש בקרב חייליה". מה שנקרא יורים ובוכים. אנחנו מקריבים את בנינו ובנותינו כדי לחיות בארץ הזו והמחיר שאנחנו משלמים כל עוד אין הסדרים ופשרות דיפלומטיות הוא יקר ומדמם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
