טעמי המקרא. דן-1
=========================================================================================================
הטעמים מדורגים בעיקר לפי אורך ההפסקה שהם מייצגים. ככל שההפסקה גדולה יותר, הטעם זוכה לכינוי חשוב יותר. כך - הקיסרים מסמלים עצירה ארוכה, הַשָּׁלִישִׁים מציינים עצירה קצרה במיוחד, ואילו המשרתים, אינם מציינים עצירה כלל.
שמות הטעמים מחולקים לפי משפחות, ומסודרים מהחשובים אל הפחותים. להלן המדרג של טעמי כ"א ספרים (עשרים וארבעה ספרי התנ"ך, ללא ספרי אמ"ת, בעלי הטעמים השונים):
קיסריים: סוף-פסוק/סִלוּק ואתנחתא/אתנח.
מלכים: זקף-קטן, זקף-גדול, סגול/סגולתא, שלשלת וטרחא/טִפחא.
מִשְׁנִים או שָׂרִים: רביע/רביעי, זרקא, פשטא, יתיב ותביר.
שָׁלִישִׁים או פְּקִידִים: פָּזֵר, קרני-פרה (נדיר), תלישא גדולה/תלשא, אזלא/גרֵיש, גרשיים/שני-גרשין.
משרתים: שופר מונח (נדיר)/הולך, מהפך/שופר מהופך, מרכא/מאריך, מרכא-כפולה (נדיר)/תרי-טעמי, דרגא, קדמא/אזלא, תלישא קטנה/תילשא, ירח-בן-יומו (נדיר)/ירח.
טעמים לא מנוגנים: מתג/געיא, מקף, פסיק/פסק.
במקרה שלטעמים המובאים כאן יש שני שמות, הובאו שניהם מופרדים באלכסון, כאשר השם המקובל בקרב האשכנזים מופיע תחילה, ולאחריו שמו בפי עדות המזרח.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה