פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 142 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-4 חודשים המשך- יורשת החרב, סיפור בהמשכים. ~RAIN~
> סוף פרק שני <
~~~
חצות. אליס חמקה לזירת האימונים. מרגישה את מגע החרב שלה כנגד עורה בכל פעם שעשתה צעד.
היא הסתירה את החרב בנרתיק שתפרה, כדי שלא תמשוך תשומת לב.
כשהגיעה לזירה, היא לבשה את אפוד המגן שמצאה ואת הקסדה, ואז שלפה את החרב. החרב היתה מאוזנת לחלוטין בידה, וכוח מוזר גאה בה.
החושך לא הפריע לה. היא שספה בובות זו אחר זו, עד ששמעה קול מאחוריה.
״הראה לי את החרב שלך.״
זה היה נער צעיר שנשען על העץ מאחוריה, ונראה בערך בגיל שלה.
שרירי ושזוף. ראוותני מדי.
״לא.״ היא אמרה, לא טורחת לתקן את שגיאתו. עדיף שיחשוב שהיא בן.
הנער התקרב אליה. ״ אז נילחם ?״
אליס נאנקה אבל הנהנה בראשה.
הוא הוציא את חרבו.
זו היתה חרב קאטנה. הוא החזיק אותה בשתי ידיו. הניצב היה ארוך ושחור, והלהב היה מעוקל.
הוא לא היה לבוש בשיריון, ופניו היו חשופות.
באור החרב הוא נראה חיוור מעט, אבל הוא חייך והושיט לה את ידו.
״אני אית׳ן.״
״אני אל- אלכס.״
היא התעלמה מידו המושטת.
הם הסתובבו במעגל. אליס נתנה לחרב להנחות אותה.
אית׳ן תקף, בטוח בעצמו. היא חסמה את החרב, אבל הוא היה חזק יותר וגבוה יותר, והמשקל העיק עליה. הוא הדף אותה לאחור, אבל היא לא מעדה. אית׳ן התחיל לתקוף בכוח רב יותר, מתבונן תוך כדי בתנועותיה.
היא חסמה את מכותיו ובעטה בבטנו. חרבו נשמטה מידו ונפלה בקול קירקוש.
אית׳ן כשל, ואז עיניו נפערו.
״את אישה.״
אליס נצלה את הפתעתו וחבטה בראשו בגולת הניצב שלה, הוא קרס סופית.
~~~
> פרק שלישי <
~~~
אליס ישבה על כיסא שניצב על במה מוגבהת באולם הנשפים. היא היתה לבושה בשמלה לבנה, ועל ראשה היה מונח כתר עדין מכסף.
פיטר ישב לידה, לבוש במקטורן אדום. הוא לא דיבר.
הקריין עמד קרוב לבמה, וקרא בשמות המתחרים. לא כולם היו בני אצולה.
״הנסיך אית׳ן מהממלכה הצפונית.״
אליס החווירה בעוד אית׳ן צועד לעברה מתחילת האולם בצעד בטוח. הוא השתחווה, והיא ראתה חבורה קטנה על ראשו, מתחת לשיער הבלונדיני הכהה.
הקריין הביט במגילה וקרא את השם האחרון.
״אלכסנדר דיי.״
נער בהיר צעד בהיסוס קדימה. שערו היה שחור, וצנח על עיניו. כשהשתחווה הוא לא הביט בה.
אליס צמצמה את עיניה. הנער היה לבוש בפשטות ואצבעותיו היו עדינות. ניכר כי מעולם לא עבד בעבודת כפיים או נלחם.
אין לו סיכוי. היא חשבה, ונראה שהוא יודע זאת.
משרתים נכנסו לאולם, מובילים כל נער אל חדרו באגף האימונים. יש להם שבוע עד שהתחרות תתחיל, ורק הטוב ביותר מבין מאות נערים ישרוד ויזכה בידה של אליס.
האולם התרוקן. פיטר יצא מהדלת בליווי המכשפים.
אליס עקבה אחריהם, שומרת על מרחק.
הם יצאו לכיוון גן הארמון, ואז עברו את האגם. הם הגיעו לשער הברזל, אל החלק האחר.
פיטר הרים את ידו והשער נפתח. הם נכנסו פנימה, ואליס בעקבותיהם.
היא מהרה להסתתר מתחת לפסל האבן של אביה. המכשפים עמדו במעגל, כרעו ברך, נגעו בידיהם באדמה ונעלמו.
~~~
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
