פורומים » מדע בדיוני ופנטסיה
הרפתקאות בעולמות אחרים, טרילוגיות, נסיכות כשפים ודרקונים. כל אלו מוזמנים להשתתף ולחלוק מנסיונם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום מדע בדיוני ופנטסיה
» נצפה 375 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים לוחמי ווסטנס HilaStory2000
זה סיפור על ערפדים ועל טבעי ואני רק בת 13 ואין לי ניסיון רב בסיפור שלי ואני לא רוצה תגובות רק על סגנון הכתיבה אלא גם תגובות על רעיון הסיפור עצמו, וגם תגידו אם הוא מותח:):
הפסטיבל השנתי ביפן הגיע, וכל תושבי ווסטנס באו כדי לשמוח בו! אישה חדשה הגיעה אל העיר מצפון יפן ושמה היה קאידה. היא הייתה אישה לא רגילה, היא הייתה חצי אנושית וחצי ערפדית, אך יכלה ללכת באור יום. לקאידה היה מצב רוח מרומם, משום שהפסטיבל היה שמח ומושקע והיו אורות וריקודים והרבה מה לעשות (שלא כמו מה שהיה בעיר הקודמת שבה גרה) פתאום, נישמע ברמקול הודעה שהלהקה הכי מפורסמת בעולם באה כדי להופיע שם וכל המעריצות רצו בשיא המהירות כדילהגיע מהר אל המקומות הראשונים. היו כל כך הרבה אנשים עד שהם הפילו נערה קטנה וחסרת אונים וקאידה באה כדי לעזור לה. היא שאלה: "ילדה, את בסדר?" והיא עזרה לנערה לקום והנערה ענתה לה: "כן אני בסדר, תודה רבה!" לאחר מכן, קאידה שאלה: מדוע כולם רצים מהר כל כך? מה קרה?" והיא ענתה לה: "מה, לא שמעת?! הלהקה הכי מפורסמת בעולם באה כדי להופיע הופעת חינם בפסטיבל!" והיא ממש נרגשה אך קאידה הגיבה בחוסר עניין: "אהה, הלהקה הזאת? כן, שמעתי אותם ברדיו הם שרים יפה אבל לא משהו מיוחד..." והנערה התעצבנה עליה וצעקה: "מה?! אבל איך? היא הלהקה הכי מפורסמת בעולם ואין בת שלא מעריכה אותה ואת כך מביעה את דעתך עליה?!" וקאידה החלה לפחוד מעט אז ענתה במהירות: לא, לא, מה פתאום? שאני אומר דבר כזה? חחח התכוונתי שהלהקה הזאת היא מהממת!" והנערה נרגעה והובילה אותה אל הבמה. הבמה הייתה גבוהה מידי וגם היו הרבה אנשים והנערה הקטנה שניסתה לקפוץ בכל כוחה לא הצליחה לראות דבר, לכן קאידה הציע לה שתתפס על גבה (כמו שההורים מחזיקים את הילדים הקטנים על הגב) ואז היא ראתה הכל. אחד מבני הלהקה זרק לאברה וורד אדום וכשהנערה תפסה אותו היא נפלה מגבה של קאידה והיא נתפסה בזרועותיה וזה היה רגע מביך... כל המעריצות התנפלו עליה כדי לקחת ממנה את הוורד אך קאידה הבריחה אותן וזה היה מוצא חן בעיניה לכן הן הכירו. קאידה גילתה שלנערה הקטנה קוראים רוז והן ראו בהכרות זו כהתחלה של ידידות מופלאה. לאחר שהן הכירו, הן המשיכו לצפות בהופעה. לרגע רוז חזתה בנבואה שבעוד כמה רגעים יחול ליקוי חמה ואיתו יקרה אסון בפסטיבל! היא לחשה לקאידה שהן חייבות לברוח משהם מהר אך זו התרגזה עליה וצעקה: "היי! רק הרגע היכרנו וכבר את חושבת שתוכלי להמציא לי סיפורים ולגרור אותי לאן שתירצי?! חוצפנית!" רוז נפגעה אך עדיין הייתה מוטרדת מן הנבואה, אך לאחר מספ' רגעים זה באמת קרה והתרחש ליקוי חמה מלא! כל התושבים היו המומים משום שזהו רגע נדיר ביותר ולמרות שרוז עדיין כפתה עליה לנוס על נפשה משם, קאידה עדיין התעקשה להישאר ולצלם הכל בפלאפון. הכל היה כל כך מסתורי, עד שפתאום נפלו חיצים על התושבים והחלה מתקפה של צבא הממלכה האויבת וכולם ברחו ואז קאידה נדהמה לראות שהנבואה של רוז באמת התגשמה והן ברחו מהר לפינה נסתרת. "איך ידעת שזה יקרה?!" שאלה קאידה. רוז ענתה לה: "אני לא יודעת, זה פשוט מופיע בראשי!" היא גם הסבירה לה שהמלחמה הזאת היא של ערפדים נגד בני אנוש ושאלה שתוקפים הם ערפדים. קאידה ראתה את הסבל שהערפדים גורמים לתושבים ולא יכלה לשאת את המראה המזוויע לכן החליטה להילחם בהם בעצמה והיא יצא בהסתערות אליהם כשבידה יש חרמש חד. רוז, שהייתה פחדנית במיוחד, נשארה בפינת המחבוא ואילו קאידה הסתערה באומץ לב על חיילי הממלכה השנייה. עיינה הימנית של קאידה נהפכה לאדומה וזוהרת (משום שהיא חצי ערפדית) והרגה אחד אחד את החיילים כמעט בקלות. היא הייתה חזקה באופן בלתי מנוצח וכשסיימה להרוג כמעט את כולם, היא נתקלה בלוחם צעיר ונאה שהיה קשה מאוד להביס אותו והם נלחמו עד זוב דם. הוא חתך את עורה ופצע אותה בכל גופה, אך היא לא וויתרה, היא המשיכה להילחם, אך פתאום נעצר הלוחם הצעיר והביט אל השמש שעוד מעט נחשפה כמעט לגמרי והזהיר את אביו (שהיה מפקד החיילים) אך הוא לא שמע וברגע האחרון הלוחם נמלט וקאידה צחקה עליו וקראה לו בבוז: "איזה פחדן עלוב! מדוע עזבת אותי כך ברגע שכמעט הבסתי אותך?! חחחה!" פתאום, אביו של הלוחם התגנב מאחוריה וכמעט ערף את ראשה, אך ברגע האחרון היא נמלטה והם החלו להילחם.
הוא היה יותר חזק מקאידה והפיל אותה מס' פעמים וקאידה דיממה ללא סוף אך עדיין לא וויתרה! הם נלחמו על הבמה הגדולה ובזמן שליקוי החמה חולף, קאידה מאבדת את כוחותיה עד שהשליט (שאיתו נלחמה) שיפד אותה בבטנה בעזרת חרבו החדה... וקאידה גססה... היא הייתה בהלם כשראתה שחרבו נעוצה בבטנה והיא הייתה כה חלשה אך עדיין עמדה על רגליה. השליט רצה לשים קץ לחייה אז הוא שיפד אותה עוד יותר והכניס את חרבו יותר עמוק לבטנה. אחרי שהשליט נעץ בקאידה את חרבו היא החלה לגסוס אך היא עדיין עמדה על רגליה והוא צעק עליה:"נו, תמותי כבר! למה את לא מתה?!" והוא נעץ בה עוד יותר את החרב והיא צרחה צרחת כאב איומה! "די! תפסיק כבר! למה אתה עושה לי את זה?!" והוא ענה לה: "משום שאת, ילדה מגודלת ותיפשה שחושבת שהיא איזו לוחמת! תפסיקי כבר לצפות בסרטים המצויירים שלך על זה שילדות כמוך נהפכות לנסיכות לוחמות! הרי אף אחד לא יכול לנצח אותי כי אני השליט האמיתי של ממלכת וורלוט ושל ווסטנס! " (ממלכות שאני המצאתי) קאידה בכתה ומעינייה נזלו טיפות דם מרוב ביכייה המר, אך בכוח האחרון היא שלפה מבטנה את החרב ושברה לו אותה בעזרת החרמש החד שלה! לרגע אחד, פחד השליט וחשב שהיא ניצחה אותו, בשהיא בלתי מנוצחת ושהיא מלאך המוות שבא להרגו, אך לנגד עיניו ראה אותה נופלת על ברכיה וגוססת למוות ומדממת ללא סוף, עד שנפלה למשכב כמתה. הוא צחק צחוק מרושע ולקח את החרמש שהפילה והתכונן לשחוט אותה...
ברגע האחרון, השמש נחשפה לגמרי ושרפה אותו לאבק מתפורר... אך קאידה... לא הראתה עוד סימני חיים... רוז ישבה בפינתה הנסתרת וראתה את קאידה שוכבת כגופה מתה, חסרת חיים, כאבירה שלחמה בצדק והקריבה את חייה. חששות עזים התעוררו בה על דין גורלה המר והיא רצה במהירות כדי לבדוק את שלומה. "קאידה! קאידה! קומי, קומי, בבקשה, אני לא רוצה שתמותי!" רוז התייפחה עליה מס' רגעים אך נזכרה שיש ברשותה משחה מיוחדת שמצאה במקדש שאמורה שרפא אנשים וגם היא בעלת כוחות על טבעיים לריפוי אז ניסתה את המשחה.
היא מרחה אותה על בטנה המדוקרת והתפללה לאל שירפא אותה ואור חמים עטף את קאידה ולבסוף, רוז נתנה נשיקת ריפוי על בטנה.. ולסוף, היא נרפאה! אך מה שהדאיג אותה עוד יותר הוא שאומנם הפצע נרפא, אך קאידה עדיין אינה פוקחת את עיניה ולא מזיזה שום איבר בגופה... קאידה לא התעוררה, ורוז חשבה שזהו סופה האכזרי... היא בכתה ים של דמעות וליבה נקרע לגזרים וכבר חשבה איך תהיה הלוויה שלה... עם מנגינות עצובות... מלאכים שבוכים עליה... איך תראה הקבורה שלה ומה יגידו כדי ללוות אותה בדרכה האחרונה... היא מעולם לא סבלה לוויות ולא האמינה גם שאנשים מתים באמת, אלא הם רק ישנים שינה עמוקה שקשה מאוד להעיר אותם ממנה. הגיע אמצע הלילה, לבנה מלאה הטילה אור זרקורים על גופתה של קאידה ורוז כבר הכינה את קיברה ועטרה אותו בקישוטי פרחים וורדים וכתבה לה מכתב פרידה קורע לב ומלא דמעות מלוחות ובכתה שוב ים של דמעות... (זה כמו השיר זה ים של דמעות בשתי עיניי) איך זה יתכן? שגופה של קאידה שלמה ובריאה לגמרי, אך היא אינה פוקחת את עיניה?! לפתא, גופה של קאידה התמלא בניצוצות והיא זהרה כמו כוכב ורוז לא האמינה למראה עיניה! זהו עד כאן הסיפור ואני מקווה שהוא מותח...:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-4 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת הלוחשת לספרים
היי! את כותבת יפה, יש לך הרבה פוטנציאל!!!
קודם כל קרדיט על הדמיון - כל הכבוד לך, לנערות בנות 13 ששקועות באלקטרוניקה כל היום ופחות בספרים - קצת קשה למצוא כזה דמיון!
דבר שני אך לא פחות חשוב, יש לך כמה שגיאות כתיב ובכתיבה, חשוב לעבוד עליהן.
שלישית: רצית תגובות על הסיפור: הוא לא כל כך מותח, הוא בנוי יותר בסיפור אחד. כדי לתת אותות מתח (הנה עצה תרועות חצוצרה) : כדאי לכתוב משפטים קצרים בהפתעה של 'בום'.
דבר אחרון - אהבתי את הכתיבה ואת הסיפור. זה אמנם סיפור גלום ואפשר כמובן לפתח אותו ניותר ולהשמיט חלקים מיותרים - אך אבן הפינה כבר הונחה.
בהצלעחה לך!!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
