יוסי ישב בחדרו, וצחק. מסביבו, לא קרה כלום. הכל היה שקט. לא היו בדיחות, ולא מוזיקה, ולא סרטונים משעשעים. הוא פשוט ישב על המיטה, הרהיט היחיד בחדר, וצחק בקולי קולות.
סבא של יוסי עמד בכניסה לחדר והביט בנכדו. הוא לא הבין בכלל את הילד. הוא לא הבין איך הוא מסוגל לשבת כל היום עם הדבר הזה על הראש, ולצחוק.
מאז שהמציאו את הגְרוּפְּל הזה שיושב לכולם על הראש ומזריק להם בידור ישר למוח, סבא של יוסי לא הבין באיזה מין עולם הוא חי. אנשים מסתובבים עם חיוך מרוח על הפנים כל הזמן. הם צוחקים ונהנים. הוא לא היה מסוגל לראות מה כל כך מצחיק ונחמד. הכל קורס. אין מספיק אוכל ומים בשביל כולם. האוויר מלא ברעלים. אנשים נופלים ברחובות כמו זבובים, אבל מה, מבסוטים. רעבים, צמאים, פצועים, אבל מאושרים עד אין קץ.
הוא עמד והביט בנכדו, ונזכר איך סבתא של יוסי מתה. היא לא אכלה. היא לא שתתה. היא לא דיברה אתו. היא פשוט צחקה, וצחקה, וצחקה. היא תמיד הייתה יותר פתוחה לכל הטכנולוגיה הזאת. בסוף היא נפלה. וזה היה הסוף.
יוסי היה שם וראה את זה. סבו לא הבין איך הוא יכול לראות דבר כזה קורה ולהמשיך להשתמש במכונה הארורה הזאת.
סבא של יוסי נתן לו סטירה, שלא הפריעה לו להמשיך לצחוק.
"למה אתה צוחק?" שאל אותו סבו. "מה כל כך מצחיק פה?"
יוסי לא ענה.
"פושטק טיפש, אתה לא רואה מה קורה? אתה רוצה לגמור כמו סבתא שלך?"
יוסי צחק.
"תהיה עצוב, לעזאזל! תבכה, תצעק! אבא שלך מת, אימא שלך מתה, כולם מתים! אתה לא רואה?!"
יוסי המשיך לצחוק.
"תבכה כבר! תבכה! איך אתה יכול לשמוח בעולם כל כך אכזר?! זה לא מפריע לך בכלל, מה שקורה?!"
יוסי הפסיק לצחוק. הוא נשם עמוק, והמשיך לצחוק.
סבא של יוסי תפס את המכשיר, תלש אותו מהראש של הנכד שלו והטיח אותו ברצפה. הגרופל נשבר לרסיסים, והתפזר בחדר הריק. יוסי לא שם לב לכך. הוא המשיך לצחוק. המכשיר טיגן לו את המוח לגמרי. סבא שלו נתן בנכדו מבט ממושך. ואז הוא הלך הביתה. בדרך, כולם מסביבו צחקו.
רק הוא בכה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
