שונדיל

שונדיל

בן 25 מכפר




» דירג 7 ספרים
» כתב 4 ביקורות
» יש ברשותו 0 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 3 שנים ו-9 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 3 שנים ו-8 חודשים
» קיבל 3 תשבחות לביקורות שכתב

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» הספריה העירונית ערד

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות


לפני 3 שנים ו-9 חודשים
» זה יפה אבל.. (סיפור שכתבתי) זאבה~
» מדף הדירוגים (4 מתוך 7)

Blankets: An Illustrated Novel
Craig Thompson

דירוג של חמישה כוכבים
ביקורות ספרים:

מוצגות 4 מבין 4 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

סיפור חיים אישי המסופר בעדינות ומאויר בתשומת לב. פשוט ויפה.... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


הספר סחף אותי לקרוא אותו עד סופו בלי שהרגשתי בכלל. הזרימה של האירועים היא כמו חלום ארוך ומיוחד מאוד, שבסופו מתעוררים בלי ל... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


אין הרבה מה להוסיף על טיב הספר: הוא מעולה. מה שאני רוצה להגיד על המהדורה הספציפית הזאת, אותה קראתי, זה שגם התרגום מצוין, ומע... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


קל לקריאה, מותח למדי ובעל דמות ראשית מעניינת - זה ספר שלא מבייש את הז'אנר. לקרוא לדמות הראשית בשם פרטי ושם משפחה זהים מרגיש ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים




מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 3 שנים ו-8 חודשים
» היתוש (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-9 חודשים
» סבא של יוסי (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-9 חודשים
» תודה :) (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-9 חודשים
» העכביש (סיפור שכתבתי)

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני 3 שנים ו-9 חודשים
» זה יפה אבל.. (סיפור שכתבתי) זאבה~
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

היתוש מטרטר לי כמו עיתונאי,
מוצץ את דמי ומרעיש באוזניי.
הוא היצור השנוא עלי,
וייתכן שגם על כל יצור חי.

היתוש הוא בודד, אין תומכים בו בכלל.
להיוולד יתוש זה לחיות בלי מזל,
שכן לבדו ישוטט בעולם
כשסביב לו שונאים אותו כולם.

האם היתוש אפילו מבין
את פשר הרוע שהעולם כלפיו מפגין?
האם היתוש מחפש אהבה,
או שאין בו כבר תקווה?
נכתב לפני 3 שנים ו-8 חודשים
יוסי ישב בחדרו, וצחק. מסביבו, לא קרה כלום. הכל היה שקט. לא היו בדיחות, ולא מוזיקה, ולא סרטונים משעשעים. הוא פשוט ישב על המיטה, הרהיט היחיד בחדר, וצחק בקולי קולות.
סבא של יוסי עמד בכניסה לחדר והביט בנכדו. הוא לא הבין בכלל את הילד. הוא לא הבין איך הוא מסוגל לשבת כל היום עם הדבר הזה על הראש, ולצחוק.

מאז שהמציאו את הגְרוּפְּל הזה שיושב לכולם על הראש ומזריק להם בידור ישר למוח, סבא של יוסי לא הבין באיזה מין עולם הוא חי. אנשים מסתובבים עם חיוך מרוח על הפנים כל הזמן. הם צוחקים ונהנים. הוא לא היה מסוגל לראות מה כל כך מצחיק ונחמד. הכל קורס. אין מספיק אוכל ומים בשביל כולם. האוויר מלא ברעלים. אנשים נופלים ברחובות כמו זבובים, אבל מה, מבסוטים. רעבים, צמאים, פצועים, אבל מאושרים עד אין קץ.

הוא עמד והביט בנכדו, ונזכר איך סבתא של יוסי מתה. היא לא אכלה. היא לא שתתה. היא לא דיברה אתו. היא פשוט צחקה, וצחקה, וצחקה. היא תמיד הייתה יותר פתוחה לכל הטכנולוגיה הזאת. בסוף היא נפלה. וזה היה הסוף.
יוסי היה שם וראה את זה. סבו לא הבין איך הוא יכול לראות דבר כזה קורה ולהמשיך להשתמש במכונה הארורה הזאת.

סבא של יוסי נתן לו סטירה, שלא הפריעה לו להמשיך לצחוק.
"למה אתה צוחק?" שאל אותו סבו. "מה כל כך מצחיק פה?"
יוסי לא ענה.
"פושטק טיפש, אתה לא רואה מה קורה? אתה רוצה לגמור כמו סבתא שלך?"
יוסי צחק.
"תהיה עצוב, לעזאזל! תבכה, תצעק! אבא שלך מת, אימא שלך מתה, כולם מתים! אתה לא רואה?!"
יוסי המשיך לצחוק.
"תבכה כבר! תבכה! איך אתה יכול לשמוח בעולם כל כך אכזר?! זה לא מפריע לך בכלל, מה שקורה?!"
יוסי הפסיק לצחוק. הוא נשם עמוק, והמשיך לצחוק.
סבא של יוסי תפס את המכשיר, תלש אותו מהראש של הנכד שלו והטיח אותו ברצפה. הגרופל נשבר לרסיסים, והתפזר בחדר הריק. יוסי לא שם לב לכך. הוא המשיך לצחוק. המכשיר טיגן לו את המוח לגמרי. סבא שלו נתן בנכדו מבט ממושך. ואז הוא הלך הביתה. בדרך, כולם מסביבו צחקו.
רק הוא בכה.
נכתב לפני 3 שנים ו-9 חודשים
שלום לכולם! זה הפוסט הראשון שלי פה.
למטה צירפתי סיפור שכתבתי. מקווה שתיהנו!

----------

זו הייתה שעת לילה מאוחרת. שכבתי במיטה. לא יכולתי להירדם. הבטתי הישר למעלה. כשעיניי התרגלו לחשכה, הוא התגלה לפניי. הוא נח על התקרה בשקט. נדמה היה שאף שריר בגופו המשוכלל לא זז. לא ראיתי את כל הפרטים שיצרו את היצור, אבל תיארתי לי אותם בראשי. תיארתי לי ששערותיו הדקות סומרות. שעיניו הרבות פקוחות ומתבוננות. שהסימן היחיד לחוסר המנוחה שלו הוא תנועה בלתי נראית, בלתי מורגשת, של הזרועות המכסות על פיו, תנועה רעבתנית, תזזיתית. תיארתי את הדפוס המורכב המצויר על גופו: הצבעים, הפסים, העיגולים... פרטים שצוירו בעדינות רבה, כמו אותיות שנחרתו על גרגיר של אורז. תיארתי לי דריכות, נחישות, מוכנות לכל.
ובעודי מתבונן, הרגשתי שגם אני נדרך. פקחתי את עיני. כריתי את אוזני. חיפשתי כל סימן לתנועה, כל תנודה קלה. הרפיתי את גופי, כדי שיהיה מוכן להתרחשות הכי קטנה. נשמתי לאט, כדי להתערבב עם האפלה והדממה.
כך חיכינו, אני והוא, אבל שום דבר לא קרה.
ואז נרדמתי.
נכתב לפני 3 שנים ו-9 חודשים
הקוראים:
  • לפני 5 חודשים בוב בן 39 מעמק חפר
  • לפני שנה ו-11 חודשים בן
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים אפרת בת 20 מעבר להיגיון
  • לפני 3 שנים ו-9 חודשים . קורא . בן
  • לפני 3 שנים ו-9 חודשים זאבה~ בת 18 מחלום אבוד

הביקורות האחרונות של שונדיל שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. תיק נעדר - אברהם אברהם החקירה הראשונה - כתר מתח. החוקר אברהם אברהם #1 / דרור משעני קל לקריאה, מותח למדי ובעל דמ... המשך לקרוא Mira לפני 3 שנים ו-9 חודשים
2. הסיפור שאינו נגמר / מיכאל אנדה הספר סחף אותי לקרוא אותו עד ... המשך לקרוא Mira לפני 3 שנים ו-9 חודשים
3. 1984 / אורוול ג'ורג' אין הרבה מה להוסיף על טיב הס... המשך לקרוא albert לפני 3 שנים ו-9 חודשים



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ