פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 320 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-5 חודשים גם חרא אפשר להסתיר - סיפורונצ'יק I.V olokita
כשנולד הם קראו לו דיזי-ניוטון מושקוביץ.
את השם דיזי קיבל מהאבא, סתם כי היה חובב ג'אז מושבע.
ניוטון, כי אמא הייתה פיזיקאית.
מושקוביץ היה רק השם משפחה.
דיזי-ניוטון מושקוביץ היה ילד טוב, באמת בכל קנה מידה. צייתן, שקט ומנומס, אפילו אהב לאכול ירקות (גם את אלו שלא היו מבושלים). ובדיוק כפי שנהג בכבוד כה רב בהוריו, באותה המידה השקיעו גם הם חזרה.
לדיזי-ניוטון מושקוביץ היו ציוני המבחנים הכי גבוהים בכל השכבה, הוא התנהג למופת בכל הזדמנות ואפילו אהב את אביו ואימו. והם אהבו אותו חזרה. הכי בעולם.
אבל שום דבר לא מושלם. בכל אופן, לא לאורך זמן.
והשנים חלפו והילדון התבגר. וכל שהנער ביקש זה קצת לשבור מוסכמות, אולי אפילו רק לכופף (כי לשבור עולה כסף). תחילה סגר את הדלת לחדרו ואפילו תלה שלט, שלא יפריעו. אחר כך צעק שלא ישימו יותר ירקות על אותו השולחן עם האוכל, וכמה ימים מאוחר יותר פשוט ויתר על אוכל והתחיל לאכול עוגיות.
רק עוגיות.
והוא אהב אותן. ועוד איך הוא אהב. כאלו גדולות ופריכות, עם קרם לבן וסמיך בין אחת לשניה. ואבא שלו כל הזמן אמר לו "דיי, בחייך" ואמא אמרה ש"בסוף גם אתה עצמך תיהיה עוגיה".
ואז דיי לפתע, דיזי-ניוטון מושקוביץ כבר לא שמע בקולם. כי הם הורים של ילדים והוא כבר איננו כזה. ומעבר לכך, באמת אף אחד לא הופך לעוגייה רק מעצם אכילת עוגיות. ובכלל, הוא הניח, שההורים שלו הם דיי רטרו, מן סוג של כאלו שאינם בזמנם.
ואנשים שאינם מזמנו..."אז מה הם בכלל מבינים?".
ובאותו ליל שישי של אותו השבוע, בפעם הראשונה מאז שהפכו להורים, הם צדקו. ואף שהיה זה רגע שכולו שלהם, עכשיו זאת בכלל לא הייתה נחמה.
ועל אף נסיונות מרים לשכנע, ולמרות שהסבירו יפה. הנזק היה כבר ממש לפתחם.
וזהו, הילד שלהם הוא עכשיו עוגיה. ועוגיות הן רגישות ושבירות, עם תוקף קצר. ואפילו שלעיתים נדירות הן קצת נפתחות, מיד הן חוזרות חזרה לאותה עטיפה אטומה.
אז הם ישבו איזה לילה או שניים, גלשו קצת ברשת, ניסו למצוא פתרון או תרופה. אבל למעט תובנות קשות על החיים, הם לא מצאו שום דבר.
ואמא של דיזי אמרה "שזה לא נורא כל כך, כי עוגיות הן מתוקות וגם בזה יש מעט נחמה". ואבא ענה לה בכעס "שעוגיות זה לא בריא. וחוץ מזה, כל מה שמתוק מושך אליו זבובים. ומי שמסתובב עם זבובים את יודעת, סופו שיידבק בו קצת חרא".
אז הם דאגו לו ודיברו אל דלת חדרו הסגורה, אבל הוא כמובן לא הקשיב.
ויום אחד הגיעו גלית ואבנר לביקור נימוסין.
ואבנר היה איש צבא דיי חשוב, ואשתו גם כן הבינה הרבה בילדים.
אז אבנר אמר "נו... אוטוטו הילד ילך לצבא", ושגם הוא היה ככה פעם, ושבכלל "אין מה לדאוג. הצבא כבר יעשה ממנו שוב בן אדם". וגלית אשתו רק חייכה והסכימה, אפילו אמרה קצת דברים משלה.
אבל אבא של דיזי-ניוטון מושקוביץ ממש לא ראה איתם עין בעין. אז הוא אמר שהוא מקווה "שלא כמו ברוב המקרים, אצלם האוטוטו הזה לא יבוא מאוחר". כי "עוגיה מטבעה נשברת מהר, ושבשמש הקרם שבפנים דיי נמס" ושבעצם "כל הזבובים והחרא הזה, הם כתם גדול לכל החיים".
ואמא בכתה ואבנר ניחם, וגלית רק ישבה בסלון כמו פוסטמה קפואה, מחוייכת כולה ממבוכה.
והאמת היא שהם כולם טעו.
כי ממש כמה דקות לפני הצבא דיזי התחיל להיות בן אדם. ככה סתם, פשוט עבר לדיזי כל הקטע הזה של העוגיות. והוא חזר שוב לאכול ירקות ואפילו הוריד את השלט מדלת החדר.
ולא היו זבובים ושום חרא לא נדבק בו.
וזהו, נגמר. עכשיו הכל שוב נורמאלי.
והיום דיזי-ניוטון מושקוביץ הוא איש נהדר, ישר כמו סרגל ואפילו מצליח מאוד. וגם לדיזי ניוטון מושקוביץ כבר יש ילדון משלו, אפילו שלושה. ובבית משפחת מושקוביץ גדלים ילדים אוהבים. והשלושה צייתנים ושקטים, והם הכי חכמים בשכבה. ואמא אוהבת אותם, ודיזי נושק על מצחם כל לילה לפני השינה.
ואוי ואבוי אם רק יעיזו לבקש עוגיה.
איי.וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
