גבר מטפס על מרזב חלוד,
ומגיע אל גג עשוי אזבסט.
הוא נושא קולו בשאגה
אל השמים.
עיניו דומעות,
ידיו בלות,
עורו קמוט.
עוד מעט ויקפוץ אל תהום פעורת שיניים.
וזה שיאסוף אותו אל זרועותיו שם למטה,
זה שיספוג את המכה,
זה שיציל אותו –
יחבקו כמו חיבק ילד בוכה,
מה לו ולאיש הזה?
לפעמים אנשים זרים,
יכולים להיות מלאכים.