פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 552 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים סיפור קצר (וראשון) שכתבתי. F33l1ngz
אודה לתגובות כמובן. פעם ראשונה שאני מתנסה בכתיבה. נכתב בסמארטפון בשעת ערב מאוחרת :)
"שבילים"
**********************************************
שולחן עגלגל מעץ אלון מהודר מעטר את המשרד, כשבמרכזו מונחת לה קופסא כחולה קטנה, בעלת חריטה מזהב. בתוכה, נח עט חלקלק ומסנוור, שעלותו כמספר משכורות של פועל ממוצע.
"הא, סוף סוף המשרד החדש מוכן. עכשיו אפשר להתחיל להרוויח כסף בשקט", הוא אמר והשליך את העט לפח האשפה. המגירה הייתה גדושה במתנות מסוג אלה, והוא כמנכ"ל של חברה המגלגלת מיליארדים בחודש, מאס בהם.
"איפה הקפה שלי?", הוא חשב, וזימזם לפקידה להכנס. לבושה בחצאית שחורה קצרצרה וגרביונים תואמים, אצה היא למשרדו בזריזות. החיוך המזויף המכני התלבש על שפתייה בקלילות היומית הרגילה שלו. עוד בחורה אומללה שמנסה להתברג בעולם הגדול.
"מה לא עושים בשביל הבוס? לפחות בעתיד זה ישתלם." כך, ובכן, לפחות חשבה.
חזק, בלי סוכר כלל. כך הוא אהב את זה. הארומה הטרייה של פולי הקפה הקולומביאנים התפוצצה מהספל וריחפה ברחבי משרדו. הוא עצם את עיניו ולגם מהספל. רק ככה מרגישים את הטעם, לטענתו.
כשפקח אותן, מצא עצמו ברחוב. הלילה נשא עימו קור מקפיא עצמות, כזה שגם כמה שכבות של בד לא מסייעות כנגדו. בג'ינס המרופט שלו , ביצבץ חור באיזור הברך. הוא הרגיש את הדימום. ניכר היה כי הפצע הישן הזדהם ונפתח בשנית. אם רק היה לו קצת כסף, היה מטפל בעצמו. כל זה לא היה חשוב עכשיו. רעש חזק שאג מבטנו, ששימש כתזכורת לכך שלא אכל כבר כמה ימים.
הוא פסע באיטיות למשך מספר דקות. שלטה המנצנץ של מסעדה איטלקית מפורסמת האיר את הרחוב. עיניו התכווצו באיטיות משמחה. "סוף סוף, משהו לאכול", מילמל לעצמו. הוא סרק את הסביבה והתיישב בפינה אפלה ליד פח גדול ומעופש. המחשבה שתמיד צריך להיות זהיר עלתה במוחו, וזו התחלפה במהירות בזיכרון לא כל כך רחוק בו התיישב על ערמת קיא ספוגה באלכוהול של אחד הלקוחות במסעדה דומה.
הזמן עשה את שלו. הגיעה השעה המיוחלת והעובדים סגרו את שערי הזכוכית הבוהקים של המסעדה. טבח מיוזע, לבוש סינר לבנבנן מוכתם בשלל צבעי הקשת, כיבה את האורות העמומים. ביציאתו מהדלת האחורית השליך, כמו כל ערב, מספר שקים שחורים לאשפה. המרכיבים תמיד צריכים להיות טריים ואסור לשמור שאריות. אלה היו הנחיות השף.
מיתרי השקט התמים ניגנו ברחוב. צלילים אלה ליוו אותו בכל ארוחותיו. הם גרמו לו לנועם והיו חבריו הקרובים. כל אדם והנאותיו האישיות שלו. כשהתקרב אל עבר השקיות, עצם את עיניו. כך חושיו התחדדו ואיפשרו לו לבחור את המנה הטובה ביותר לסעודה.
כשפקח אותן, מצא עצמו מביט בחפץ כדורי כחול דרך חלון זכוכית. צג חדיש הציג לו נתונים על מצב תפקוד ליבו, והדופק הנוכחי שלו היבהב בירקרקות בזווית ראייתו. חמצן נקי הוזרם אל עבר החלל בקסדתו. הוא הביט בכדור הארץ.
"דוקטור, אנא גש לסיפון הראשי", קרא קול נשי, מעוות מעט בצורה מכנית, בחלל הגדול סביבו. מאז שזכה בפרס נובל על מחקריו המתמטיים שאיפשרו פיתוח טכנולוגיות חדשות בקצב מסחרר, חייו השתנו מקצה לקצה. ממדען פשוט נהפך למוביל משימת החלל הבינלאומית. משימתם הייתה לחפש אחר מקור חיים ברחבי גלקסיה חדשה שהתגלתה.
כעת, כך נראה, הם מתקרבים להצלחה. עצם בעל מאפיינים ביולוגיים התגלה באחד המכשירים. כשהביט דרך העדשה הטלסקופית וראה את העצם במו עיניו, ליבו החסיר פעימה.
"מה שהולך לקרות עכשיו ירשם בספרי ההיסטוריה של האנושות", אמר למיקרופון שפיזר את מילותיו ברחבי הספינה. הוא עצם את עיניו ודמיונו הסתחרר.
כשפקח אותן, הפך חזרה לבן 8. היה זה ערב מאוחר. הוא עמד להרדם בחיק שמיכתו המלטפת. "נו?", אימו חזרה ואמרה. "חשבת מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"
"אני רק רוצה להיות מאושר", אמר וחייך מבעד לחייו הרכות. הוא עצם את עיניו. לצערנו, עיניים, כידוע, לעיתים לא נפקחות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים יחסית לפעם ראשונה, הצלחת לא רע. Nameless
אהבתי את הכתיבה ואת התיאורים המדוייקים, אבל זה היה לדעתי קצת קצר מדי. יכולת להרחיב ולספר עוד, הוא לא היה צריך להשאר בכל 'חזיון' כל כך מעט זמן.
הכתיבה טובה, וגם הרעיון.
תמשיך לנסות, ואני בטוחה שתצליח להשתפר ;)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים בשורה הראשונה חשבתי על אולמרט ואוסף העטים היקרים שלו. שונרא החתול
-
-
