ילדות
גדלתי כילדה נטושה, הסיפורים והשמועות אומרות שאמא שלי הייתה זונה שעזבה את בית החולים מיד לאחר הלידה.
בתחילה, הייתי ילדה טובה , גרתי בפנימייה, הקשבתי למורים,עשיתי שיעורים, ציירתי בזמני הפנוי,והלכתי לישון תמיד בשעה המדויקת.
הועברתי כל שנתיים-שלוש לפנימייה אחרת, עד שהגעתי בתחילת כיתה ז לפנימייה שנקראת "***".
לא היה שם שום נוף יפה, רק מקום מוזנח למראה, תקוע באמצע העיר הגדולה ניו-יורק.
היה ברור באנשי הצוות במקום לא מתערבים במה שקורה יותר מידי, מעלימים עין.
אומרים שכל דבר בעולם אפשר לחלק ל2 קבוצות, וכאן, במקום הזה, הדבר היחיד שחשבתי עליו אחרי היום הראשון שלי באותה פנימייה הייתה: אני לא הולכת להיות מהקבוצה שסובלת את ההצקות וההשפלות ולא עושה כלום.
וככה, אחרי שבוע או שבועיים כבר הצטרפתי לחבורה שאהבתי מאד, היה לנו כיף ביחד, באמת כיף.
מידי פעם דניאל הצליח לקנות משקה מאיזה מכולת שהחליטה להעלים עין הזה שהוא רק בן 13, בכיתה ח' כבר נהגנו להשתכר לפחות פעמיים בשבוע. אני לא יודעת מאיפה הם השיגו את האלכוהול הזה, אף אחד לא שאל, היה טוב לכולם.
בחופש של כיתה ח' זה כבר לא הספיק, ילדים התחילו לעזוב ולהגיע, נשארנו 5. התחלנו להשתמש בסמים בערבי יום שישי,אחרי כמה שבועות, התחלנו להשתמש בהם גם בערב שלישי ולפעמים גם ראשון.
הפכנו להיות 3, שני בנים ואני כי לאחרים לא התאים הקטע הזה.
אחרי חודש בערך הייתי משתמשת כל יום, היינו שלושתנו הולכים וגונבים כסף מאנשים ברחוב, מילדים בפנימייה, לא יכלנו להפסיק, היינו מכורים.
לא השקענו בלימודים, עשינו מה שרצינו מתי שרצינו.
שורה תחתונה, הרסנו לעצמינו את החיים.
העבירו אותי באמצע כיתה ט' לפנמייה לעבריינים צעירים, המנהלת שם עזרה לי להיגמל. היא נעלה אותי בחדרי למשך שבוע ,הביאה לי אוכל ומים בעקביות ולא משנה כמה צעקתי, ביכיתי והתחננתי היא לא נתנה לי שום סם. זה היה קשה, זה היה הדבר הכי קשה שעברתי בחיי, ולאחר מכן , חזרתי לזה, הפיתוי היה גדול מידי. עברתי את זה שוב ושוב עד שהצלחתי להיגמל . באותה פנמייה זרתי להיות הילדה הקטנה שהייתי פעם, הייתי ילדה טובה, הקשבתי למורם, עשיתי שיעורים, ציירתי בזמני הפנוי,והלכתי לישון תמיד בשעה המדויקת.
הבעייה הייתה שהיו לי חובות מהיותי מסוממת, אנשים איימו עלי בפאלפון כמה פעמים ואז הם גם איימו עלי הרחוב ובבית ספר והייתי חייבת לעשות משהו. אני לא יודעת איפה 2 הבנים האחרים אבל הייתי צריכה לשלם גם עליהם. זה היה הרבה כסף. 30 אלף דולר אני חושבת, אז הלכתי לידיד שרכשתי שם וביקשתי שילמד אותי לפרוץ לאתרים ולפצח סיסמאות. הוא לא היה מספיק טוב, אז למדתי בעצמי באינטרנט את הכל מהתחלה , הייתי יכולה להיות אשת אייטק בעוד כמה שנים והעתיד שלי היה נורמלי , אישה עם משפחה וילדים ובטח גם בעל שעם השנים הייתי פחות ופחות אוהבת אבל זה לא מה שעשיתי.
הלכתי למקומות ציבוריים והתחלתי לגנוב כרטיסי אשראי, הייתי מצלמת אותם והולכת למחשב בפנימייה ומתחילה להעביר כספים לחשבון כל שהוא שפתחתי על שם מסוממת שמצאתי ברחוב ושבשביל עשרים דולר הסכימה לתת לי את פרטיה ולעשות בהם כרצוני.
וככה החזרתי את כל החובות, אך לא הפסקתי שם, אתם מבינים , אני לא אחת שיודעת לעמוד בפני פיתויים, אני אוהבת לעשות דברים בכוונה כי זה אסור , אני אנוכית ופוגעת והורסת תמיד את מי שסביבי.
הלוואי שהכל היה אחרת.
אני צריכה הערות וכל מיני כאלה, והסיפור הזה לדתכם מיועד לנוער או למבוגרים? תודה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה