פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 209 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 11 שנים ו-6 חודשים חיות - סיפורונצ'יק I.V olokita
יש לי שני כלבים בבית. בחיי שאני אוהב כלבים. כך, אם היה לי בית טיפה יותר גדול הייתי מביא עוד מהחיות הלבביות האלו. אבל אין מקום וגם כך אני בקושי נמצא בגלל סוג העבודה שלי. אז יש לי רק שניים. אחד גדול ואחד קטן. שניהם מאוד אוהבים אותי ואני אותם. יחסים פשוטים. אני מאפשר להם לחיות והם מעניקים לי אהבה ונאמנות בתמורה.
אף פעם לא תהיתי למה דווקא כלבים ולא חתולים או זברות לדוגמא. פשוט נראה לי הכי נכון כלבים. אבל דווקא אחרי הטיול לאפריקה הבנתי. פשוט כלבים הם לא חלק מהקנוניה. באמת שאין להם שום שאיפות. רק שיאכילו אותם ושיתנו להם לרוץ. שום דבר נוסף מעבר לכך. וזה מתאים לי.
ואיך הבנתי את כל זה באפריקה?
כי בשלהי שנת 2006 מייד אחרי מלחמת לבנון השניה (זו שניצחנו בה למרות שלא קיבלנו שום גביע) יצאתי עם עוד זוג ישראלים לספארי בקניה. מיד עם תחילת הטיול, כבר ביום הראשון, עוד לפני שיצאנו לשטח, את זוג החברים טרף נמר ענק. אני באופן אישי לא ראיתי את זה כשקרה הדבר, אבל בפתק שהם השאירו עבורי בקבלה במלון הם כתבו כך ואפילו התנצלו שבשל העובדה המצערת הזאת הם נאלצים לעבור לסוויטה שנתנו להם כפיצוי על המקרה.
בכל אופן החלטתי שאם כבר הגעתי עד לאפריקה לא אחזור לארץ בגלל כמה ביסים. אז המשכתי בטיול. לזכרם.
בליווי המדריך האפריקאני נסענו בכל הסוואנה בלנדרובר ממוזג. ראיתי הכל. טיגריסים, פילים, ג'ירפות ואפילו תנינים. ואז הוא לקח אותנו אל האגם הגדול.
"תראה" הוא אמר לי במבטא הנוראי שלו. "תראה איך הם כולם באים לכאן ואף אחד לא אוכל אחד את השני".
"מעניין אמרתי והנעתי את ראשי להסכמה. אבל בפנים רק חשבתי כמה זה מוזר.
בימים שלאחר מכן ראיתי עוד כמה פעמים את ההתקבצות הזאת שלהם. "תגיד" אמרתי לו. "זה לא נראה לך מוזר".
"מה?" הוא שאל.
"שהם כולם נפגשים כאן ביחד" אמרתי. "פתאום הם חברים" שאלתי.
"אהה" גמגם המדריך "הם לא חברים רק באים לשתות. צמאים".
"לא קונה את זה" אמרתי. "פתאום כולם צמאים. באותה השעה".
"מה זה? ארוחת עשר הפסקת ארבע" לגלגתי בעברית אך הוא לא הבין.
"זו קנוניה" אמרתי והאנשים שישבו מאחור הביטו זה בזה.
"סליחה" שאל אחד מהם במבטא גרמני כבד. "למה אתה חושב כך?".
"כי אין בזה הגיון" עניתי.
"כל היום הם טורפים האחד את השני. פתאום בין השעות שלוש לארבע הם החברים הכי טובים".
"תראה. תראה איך החזיר בר נשען קדימה אל המיים והתנין פשוט עומד מהעבר השני ולא נוגע בו".
"אולי הוא שבע?" ענה התייר הגרמני.
"אוקיי" עניתי. "אז מה בדבר האריה שמאחוריו. מה מונע ממנו לנעוץ את שינוו בעכוזו הבשרני של החזיר. אפילו אני אם הייתי שם הייתי עושה כך".
הגרמני הסתכל על האיטלקייה וחייך.
"מאיפה אתה?" הוא שאל.
"ישראל" עניתי.
"אה..." אמר הגרמני והאיטלקיה צחקה וגם האפריקני הצטרף.
"מה אה?" שאלתי נעלב
"כלום. צדקתי. ניצחתי בהתערבות.. אני הנחתי שאתה איש של כלבים ואילו פרנצסקה טענה שאתה ערבי".
בחיי שחיות הן ערמומיות. חוץ מכלבים. בגלל זה יש לי שניים. ואם היה לי קצת יותר מקום היו יותר.
איי. וי. אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
