הלורד פאון קצת הגזים באורכה של החופשה שלו. הוא כבר כמעט שכח מאשתו סמנתה ונשאר שם שנה שלמה!
זה בא אליו בפתאומיות, הזכרון הזה. זה קרה מוקדם בבוקר, עוד לפני שהספיק להבין איפה הוא נמצא ופתאום הוא נזכר שלא קיים את הבטחתו. עכשיו כנראה סמנתה יודעת שהוא רצה להתרחק ממנה ככל האפשר, חשב בפחד וניתר מהמיטה, החליף מיד בגדים, ועזב את בית המלון. לא לפני שהסדיר חובות, תשלומים וכאלה בלובי הכניסה.
(חשוב לציין שהלורד גם המציא את המלון. לכן תהליך התשלום לקח הרבה פחות זמן מהרגיל מפני שעשו לו הנחה.)
הוא לקח קו של קווים (המצאה חדשה דנדשה!) ונסע אל העיר. שלטי חוצות, פרסומות, כבישים, רמזורים. כולם שלו. הוא אפילו לא היה ממש בטוח באיזה מאה הוא חי. אבל רגע, זה בדיוק מה שהוא רצה- לשנות את העולם. לטובה.
הוא ירד מהאוטובוס ונכנס לחנות גלידות. הוא בחר לעצמו גלידת שוקולד עם קצפת והתיישב בנוחות בכיסא.
חנות אחת משכה את מבטו. חנות ירוקה כזו שהוא לא הכיר ולא ידעה מאיפה היא צצה. כנראה נבנתה במהלך זמן החופשה שלו.
הוא ניגש לראות את החנות מקרוב ועליה היה כתוב צירוף מילים בלתי מובן שהזכיר קצת את שרטוטיו. על החנות היה כתוב: סטימצקי.
סטימצקי? מה זה לעזאזל?
הוא נכנס. וזו היתה טעות טיפשית מצדו. הוא ראה ספרים.
כן, כן, מה שהוא המציא.
הוא היה מבולבל. מאוד מבולבל. הרי הוא המציא את זה בעצמו!
הוא חשב שהוא הוזה.
הוא ניגש אל הכניסה. חוכך בדעתו אם להכנס או לא. לבסוף החליט להכנס. כנראה גם מרוב סקרנות וגם כי המוכרת הזמינה אותו.
"מה זה?" הוא שאל את המוכרת מבלי להגיד אפילו שלום. הוא הצביע על מדף הספרים.
"הו זה? זה ספר"
"מה??" התפחלץ. לא יאומן.
"מתי החנות הזו נפתחה, אם יותר לי לשאול?"
"לפני חודש בערך, אדוני. אתה לא מרגיש טוב? אתה נראה קצת עצבני? אולי תרצה לקנות משהו? הנה, בדיוק עכשיו הגיע אלינו ספר חדש. קוראים לו: "גנבת הרעיונות". אולי זה ישפר את הרגשתך?"
הוא לא הספיק להגיד לא, כי הוא ישר ברח בזעקות מהחנות.
הוא הבין שמשהו פה לא בסדר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
